מאגר סיפורי מורשת

שמי אוריין זוהר, אני משתתף השנה בתוכנית הקשר הרב דורי יחד עם סבא שלי יחזקאל סיני. סבא שלי נולד בעיראק בשנת 1948, בשנת קום המדינה. הוא עלה לישראל עם משפחתו, בשנת 1951.

סבא יחזקאל עלה לארץ ישראל כשהוא היה רק בן שלוש. הוא נולד למשפחה גדולה שבה היו ארבעה אחים ועוד ארבע אחיות. הוא הבן הכי קטן מבין הבנים. לפני שהם עלו לארץ מעיראק הם היו משפחה מאוד עשירה ואמידה שם. היו להם משרתים ובתים גדולים. כאשר הם החליטו לעלות לישראל השלטון בעיראק החרים להם את כל הרכוש. הם נאלצו להגיע עם מעט מאוד פרטים וכמעט בלי כסף ולכן ההסתגלות בארץ הייתה להם מאוד קשה מבחינה כללית.

בשנות החמישים, סבא סיפר, שלא היה למשפחה שלהם כסף. זאת הייתה תקופת הצנע. הם גרו בשכונה של אוהלים וצריפונים. היה רק ברז מים אחד והרבה אנשים היו באים לשתות ממנו. האנשים ישנו באוהלים והיו מתחמים בימים הקרים של החורף על ידי תנור נפט, הם בישלו אוכל על פתיליה – למקום הזה  בו גרו קראו מעברה.

סבא סיפר, שפעם אחותו הקטנה, דניס, הייתה באוהל, והנפט של הפתילה נשפך, הפתיליה נפלה וכמעט נשברה, היא תפסה את הפתיליה ביד, הנפט נשפך לה על היד והיא קיבל כוויה מאוד חזקה. היא מאוד פחדה שהפתילה לא תשבר, עד כדי כך שזה אפילו פגע לה בגוף – ביד. עד היום יש לה צלקת גדולה על היד, לזכר התקופה הזו.

בגלל שסבא אהב מאוד לשחק כדורגל ולא היה להם הרבה כסף, הוא אמר שלקנות כדורגל זה היה מאוד יקר ולא הייתה להם ברירה והם הכינו כדור רגל מסמרטוטים ובגדים ישנים. כך קשרו את הסמרטוטים לכדור ומשחקים.

סבא שלי למד שמונה שנים בבית ספר העממי שזה כמו יסודי. אחר כך למד בבית הספר של "הנוער העובד והלומד" ושם היו חלק מהזמן לומדים ואחרי בית הספר הולכים לעבוד. הוא למד את מקצוע הדפוס – ומגיל 14 עד 18 הוא גם למד וגם עבד וכך הוא הצליח לעזור בכלכלה של הבית. אחד מאחיו, אח שלו, משה, חי בקיבוץ בצפון.

שירות צבאי

בתקופת הצבא סבא שירת בחיל השריון. הוא השתתף בכל מלחמות ישראל שהיו בתקופתו בארץ: מלחמת ששת היְמים ומלחמת יום הכיפורים והרבה מהחברים שלו נהרגו במלחמות ישראל. הוא סיפר שמלחמת יום הכיפורים, הייתה המלחמה הכי קשה וארוכה. הוא המשיך לשרת במילואים כל השנים, הוא שירת במילואים עד גיל 40.

החיים בירושלים

סבא סיפר לי שבנערותו כל הפעילויות שהיו להם אז, כמו חוגים, בריכת שחיה, ריקודים וג'ודו – כל הפעילויות האלה התקיימו במקום שנקרא YMCA בירושלים – ימק"א ירושלים, זה היה מרכז חינוך, תרבות וספורט, שפועל עד היום.

במקום זה הם בילו והכירו אנשים וחברים חדשים. שם הוא הכיר את סבתא שלי, חנה. סבא יחזקאל וסבתא חנה התחתנו כשהוא היה בגיל 19. במהלך השנים נולדו להם ארבעה ילדים. אימא שלי היא הילדה הכי קטנהְ שלהם.

סבא שלי, עבד במשרד החוץ במשך 40 שנה ושירת בכל מני מדינות בעולם. כמו מצרים ותאילנד עוד הרבה מדינות אחרות.

הזוית האישית

סבא יחזקאל: המסר שאני רוצה להעביר מדור לדור, שאדם צריך להיות בן אדם חברותי ולא להשתנות בשביל אף אחד. וגם לא להתנשא מעל אף אחד ותמיד לדעת שכל עבודה מכבדת את בעליה.