מאגר סיפורי מורשת

שמי יחזקאל דוד והשנה אני מתעד את סיפורי בתכנית הקשר הרב דורי עם נכדתי נועה.

נולדתי בשנת 1946 בעיר דהוק שבחבל ארץ כורדיסטן. לא נולדתי בבית חולים, אלא בבית הוריי. בעבר היה נהוג להיוולד בבית עם מיילדת. כשמשפחתי עלתה ארצה שאלו את אבי מה שם משפחתנו, אך אבי ומשפחתו לא ידעו את השם המקורי אז שאלו איך קראו לסבי – ושמו היה "דוד" ומשם הוחלט שכך יהיה שם משפחתנו מעתה והלאה. אגב, את שם המשפחה המקורי איננו יודעים עד היום.

שמם של הוריי היו: מאיר וחלווה ולא היו לנו עוד כל כך הרבה קרובים נוספים או משפחה מורחבת. לכן לא ידעו לספר לי על העבר של משפחתי ועל שורשיי. היו לי עוד חמישה אחים, חלקם נולדו בכורדיסטן וחלקם בארץ. גדלתי עד גיל 4 בעיראק, כשנתיים גרנו בבגדד ושנתיים בכורדיסטן. לאחר מכן עלינו ארצה וכאן חייתי את כל המשך חיי.

בילדותי אהבתי לשחק בחצר בחבל, כדורגל. למדתי בבית ספר יסודי "אריאל" ולמדתי בתיכון "לפישיץ" שבירושלים. התגייסתי לצה"ל לחיל הנדסה קרבית ועברתי קורס חובשים. הייתי גם בתפקיד חבלן בתפקיד מ"כ. במלחמת ששת הימים ויום הכיפורים הייתי מגוייס וסייעתי בעזרה ואבטחה. זכור לי מקרה קשה בו, אחד מהחיילים שהייתי אמור להשגיח עליו לאחר חימוש המוקשים בשדה המוקשים, ואותו החייל איבד את ידו בזמן פיצוץ.

לאחר שירותי הצבאי למדתי באוניברסיטת "סמינר ליפשיץ" תואר בהוראה וחינוך והייתי מורה כשנתיים. לאחר מכן, עבדתי בתפקיד סגן מנהל חינוך במועצת מבשרת ציון עד שיצאתי לפנסיה בשנת 1999. אני גאה במשפחתי, בילדיי ובנכדיי, ונהנה ללמד אותם דברים חדשים.

הזוית האישית

נועה הנכדה המתעדת: הופתעתי לשמוע את דבריו של סבא ולהכיר את סיפור ילדותו וחייו הבוגרים. אני מאחלת לסבא בריאות ועוד המון חוויות ושנהנה תמיד.