מאגר סיפורי מורשת

אני סבא של דולב נוי, נולדתי במעברה בשנת 1951 שזו הייתה תקופת צנע בישראל – היו מקבלים אוכל בהקצבה, בתלושים לפי כמות האנשים במשפחה.

סבא מספר על תקופת ילדות

את ילדותי העברתי עד גיל שש במעברת "נוף ים" ורוב הזמן ביליתי בחוף הים. בתור ילד בגיל שבע פינו אותנו מהמעברה להרצליה ואז הייתי אמור ללכת לכיתה א'. היות והמרחק מהמעברה לבית ספר בהרצליה היה רחוק מאוד הייתי מגיע לכיתה א' פעם בשבוע וכמובן שעד סוף השנה לא ידעתי קרוא או כתוב. בסוף שנת הלימודים קראו לאמי ואמרו לה שאני צריך להישאר כיתה, כי אני לא יודע קרוא או כתוב. אמי אמרה למורה שאני ביישן ואני בבית יודע לקרוא ולכתוב אז המורה האמינה לה וכך עליתי לכיתה ב' וקיבלתי הצטיינות בלימודים. לאחר מכן עליתי לתיכון עיוני בהרצליה וסיימתי את לימודיי.

סבא מספר על השירות צבא וההיכרות עם סבתא

התגייסתי לסיירת בתקופה הכי קשה בצה"ל בזמן "מלחמת ההתשה". כל יום נתקלנו במחבלים בבקעה והיו מארבים. עד היום זה נקרא: "ארץ המרדפים". בשנים 68-69, כשהייתי חייל הייתי מגיע פעם בחודש לשישי שבת.

באחד מימי השישי הכרתי את אביבה שלימים הפכה להיות אשתי. אחרי חודש שיצאתי לחופש התקשרתי לחברה שלה, כי אז לא היה טלפונים ושאלתי לשלומה וכמובן שהיא שמחה מאוד שאני מתעניין בה וחיכינו לחודש הבא וכך זה נמשך שלוש שנים. במלחמת יום כיפור שירתי ברמת הגולן ואביבה שירתה בבור בקריה בתפקיד המזכירה של מפקד חיל אספקה.

סבא מספר על הקמת המשפחה

אחרי המלחמה בשנת 74 התחתנו ובשנת 75 נולדה הבת הבכורה גנית ובשנת 77 נולדה בתי האמצעית אדר, ובשנת 86 נולדה אחותם הקטנה מורן.

תחילה רכשנו דירה של שני חדרים וכשנולדה אדר היינו צריכים לעבור לדירה חדשה של שלושה חדרים, התקופה הייתה מאוד קשה וחיינו מהיד לפה, הכסף לא הספיק והמצב הכלכלי היה קשה מאוד. הילדות גדלו וכשמורן האחות הקטנה נולדה בשנת 86, עברנו לדירה של ארבעה חדרים. עברנו תקופה מאוד קשה מבחינה כלכלית – הקבלן פשט את הרגל והיינו צריכים לסיים את הדירה בכוחות עצמנו, כך חיינו שבע שנים קשות מהיד לפה וכשהבנות גדלו, חיתנו את אדר ולאחר מכן חיתנו את מורן האחות הצעירה.

דולב מספר על סבא וסבתא

"סבי וסבתי שלי עבדו בתעשייה אווירית 40 שנה ולפני כחמש שנים יצאו לגמלאות ומאז הם דואגים שלא יחסר לנו דבר בעיקר אנחנו הנכדים נהנים מכך יוצאים למסעדות, טסים לחול והרבה פינוקים אחרים".

הזוית האישית

דולב: בתחילת הקורונה הייתי בן 13 אני וסבי תכננו ביחד את הטיול שלי במשך זמן רב אבל בעקבות הקורונה התבטל הטיול. לאחר שנתיים סבא שלי לקח אותי לחו"ל, ביקרנו במסעדות, בפארקים, הרים, ועוד… פגשתי שם חברים שעד היום אני בקשר איתם, היינו בפריז, שוויץ וגרמניה. אני אישית הכי אהבתי את שוויץ, הכל שם ירוק ויפה שם התחלנו את הטיול בעצם. אני מודה לסבא שלי מאוד על הטיול הזה אני לא אשכח זאת לעולם.

כל פעם שאני יושב עם סבי אני מגלה דברים חדשים עליו, בתכנית הזאתי למדתי את הדרך שבה הוא גדל, הקשיים, והרצון שלו לחנך ולגדל אותנו באהבה ובדרך ארץ.