מאגר סיפורי מורשת

שמי יוסי זלצמן, נולדתי בשנת 1945 בבואנוס איירס שבארגנטינה, שבועיים אחרי סיום מלחמת העולם השנייה. לא הייתי בשואה וגם ההורים שלי לא, אבל כל הקהילה היהודית בבואנוס איירס הייתה מאוד מאוד חרדה, בגלל שלא ידעו מי מהקרובים באירופה עדיין בחיים.

אבא שלי, יצחק זלצמן, הגיע מאוקראינה בשנת 1922 כשהוא בן 15. אימא שלי נולדה בארגנטינה מהורים שבאו מרוסיה. בבית לא היינו דתיים אבל קיימנו את החגים ושמרנו על המסורת היהודית.

כשהייתי בן 18 הייתי בין המייסדים של תנועה ציונית בשם חטיבת מרדכי אנילביץ'. כעבור שנתיים הקמתי גרעין עלייה ועליתי לישראל בשנת 1966, הצטרפנו כל הגרעין לקיבוץ להבות הבשן. הייתי חבר בקיבוץ במשך 13 שנה. בהתחלה עבדתי במסגריה של הקיבוץ בתור רתך-מסגר. כעבור שנה הקיבוץ ביקש ממני לעזוב את המסגריה ולהתחיל לעבוד בתור מחנך חברת נוער. בסופו של דבר הקיבוץ שלח אותי ללמוד באוניברסיטה כדי לקבל תעודת הוראה. למדתי פיזיקה והמשכתי בלימודים עד לדוקטורט.

בקיבוץ פגשתי אורחת בשם רוני. נהיינו חברים ובשנת 1978 התחתנו. כעבור שנה נולד הבן הבכור שלנו שחר. שחר הוא אבא של איתי, שמשתתף איתי בתכנית. רוני לא הסכימה ששחר ישן בבית התינוקות כפי שהיה מקובל בקיבוץ, וזה גרם לנו לעזוב. אפשר לשאול אם נכון היה לקבל את חוקי הקיבוץ או ללכת אחרי תחושות של אימא של שחר ולוותר על הקיבוץ, בכל מקרה – כך החלטנו.

חפץ שעבר מדור לדור – כוס של אליהו הנביא

איתי מתאר: הכוס הגיעה אל סבא של סבא מאוקראינה ועברה לארגנטינה כאשר הם היגרו לפני 101 שנה. בארגנטינה הכוס הייתה שייכת לסבא של סבא והיו משתמשים בה בסדר פסח. היא עברה מאב לבן וכאשר אבא של סבא נפטר, הדוד שלי איגנסיו לקח אותו אותה כמזכרת לארצות  הברית. פעם אחת כשבא לבקר בישראל, הוא הביא אותה כמתנה לסבא. אנו משתמשים בה בבית של סבא לקריאת ההגדה בפסח, ממלאים אותה ביין עד הקצה, ובזמן שפותחים את הדלת לאליהו הנביא – אנחנו מאמינים שהוא שותה קצת מהכוס. הכוס עשויה כסף עם חריטות ועיבודים מסורתיים.

כוס לאליהו הנביא שעוברת בין הדורות

הזוית האישית

איתי הנכד המתעד: היה לי כיף ומלמד לעבוד עם סבא, להכיר אותו יותר, לדבר איתו קצת. למדתי שסבא עלה לבד לארץ, בלי משפחתו.