מאגר סיפורי מורשת

שמי יוסי זאבי(פרקש)נולדתי ברומניה ב1947 להורים שחזרו מהשואה.

לאבא שלי היו נשואים קודמים וילד שנספו בשואה, אני לא הייתי בן בכור אבל הייתי בן יחיד. גדלתי בשכונה של נוצרים הונגרים, ואני הייתי היהודי היחיד בשכונה הזאת. בגיל קטן הייתי רץ כל פעם הביתה להתרחץ, ושאמא שלי שאלה אותי למה, הייתי אומר לה שילדים אומרים לי "יהודי מסריח".

כל הקיץ הייתי משחק כדורגל בשכונה, ובחורף הייתי אוהב לגלוש על השלג. למדתי בבית ספר היסודי בעיר שלי דיג' בכיתה הראשונה שהייתה מעורבת. יתר הכיתות היו או לבנות או לבנים. כשהלכתי לבית הספר עוד לא ידעתי את השפה הרומנית ולמדתי אותה תוך כדי הלימודים. בהתחלה לא קיבלו אותי ללימודים בתיכון בגלל שההורים נרשמו לבקשה לעלות ארצה,

את הלימודים בתיכון התחלתי אצל דוד שלי(אח של אמא שלי)בעיר טרגו מורש.רק אחרי שנתיים חזרתי להורים שלי וללמודים בעיר הולדתי (דיג')

המוטו שלי הידוע היה שאני צריך לדעת פי שניים מאחרים, על מנת לקבל אותו ציון. המשך הלימודים שלי היו בטכניון שם למדתי בפקולטה להנדסה תעשייתית ואזרחית. לאחר סיום לימודי כמהנדס בטכניון, שלחו אותי לעשות סטג'

באזור אולטניה. לאחר סיום הסטג' שלי עליתי ארצה, באחד ממבצעי האמריקאים( הוצאת יהודים מרומניה).

עליתי ב1976 לארץ ישראל וב1977 התחתנתי עם אשתי האהובה, והתקבלתי לעבודה לאחר מכרז במשרד השיקום בתור מפקח בניין. לאחר סיום השירות הצבאי שלי התקבלתי לעבוד כאזרח עובד צה"ל בצבא ההגנה לישראל. לאחר יציאתי לגמלאות מהצבא עבדתי עוד שבע שנים במשרד הביטחון באגף הבינוי.

לאחר נישואי בשנת1977 לא אישרו לנו קבלת משכנתה כי לא היו לנו חסכונות בבנק. החלטנו שאם אנחנו לא יכולים לקנות בית אז נבנה בית. תכננתי את ביתנו בעצמי והייתי קבלן לבניית הבית שלי. הבנייה לקחה לי שש שנים. ב1980נולד בני הבכור אייל וב- 1982 נולדה בתי אורית. משני הילדים שלי יש לי שישה נכדים מתוקים וחמודים.

את כל החגים אנחנו חוגגים ביחד עם הילדים והנכדים שלנו.

החג הכי אהוב עלי הוא פורים. כמה שנים טובות היינו תופרים את התחפושות לילדנו בעצמנו.

עליתי ארצה בשנת 1976. קיבלתי טלפון מאבא שלי שלבית הכנסת בדיג' הגיע נציג אמריקאי ורוצה לדעת מי רוצה לעלות ארצה. עניתי בחיוב כמובן והמשכתי לעבוד כרגיל. יום אחד נסעתי לעיר בוקרשט על מנת לאשר תוכניות, בדרך קיבלתי הזמנה לשגרירות ישראל. לאחר סיום הביקור ואישור התכניות הגעתי לתחנת הרכבת כדי לנסוע חזרה למקום העבודה שלי. בתחנת הרכבת עצרו אותי, והייתי במעצר מספר ימים, בחשד להעברת תוכניות למדינה זרה, (כמו ריגול). התוכניות שהיו לי היו בכלל של מפעל לגידול חזירים לבשר.

עבדתי בצבא ארבעים שנה, ובמלחמת לבנון הראשונה עבדתי בתוך לבנון כשמונה שנים בבניית מוצבים, שירותים ומקלחות לחיילים. בתחילת עבודתי בצבא, לא קיבלתי אישור מביטחון שדה לצאת לחוץ לארץ (לרומניה).

אישור יציאה לחו"ל קיבלתי רק לאחר נפילת משטרו של ניקולאי צ'אושסקו.

יש לי שישה נכדים, לבכורה קוראים אריאל, היא לומדת בכיתה ו' והיא מתאמנת התעמלות קרקע.  איתן נכדי בכיתה ד' ומצטיין בכדורגל. אחרי איתן יש את עומרי שהוא מצטיין בג'ודו, ואחריו נולדה אביב שהיא אלופת הצפון בגו'דו כבר חמש פעמים. נכד נוסף הוא נועם שגם הוא מתעסק בג'ודו. 

ולדובדבן שבקצפת אדר שהיא עסוקה בלהיות חמודה ולהצחיק אותנו…והיא בגן. אני מקווה שעוד הרבה נכדים יבואו לעולם.

הזווית האישית

אריאל: היה לנו ממש כיף ביחד, ואני שמחה שסבי בא והשתתף בתוכנית, וסיפר לי את סיפורו.