מאגר סיפורי מורשת

שמי יואל אני סבא של שי גביש והיום אני הולך לדבר על החיים שלי מגיל צעיר עד איך אני חיי היום.

נולדתי בתאריך 24 ביוני 1940. היינו שני ילדים בבית, אני הייתי האח הגדול ואחותי הקטנה מרים. גרנו בכפר הדר שהיום מכירים בהוד-השרון. שהיינו ילדים היינו משחקים בהרבה משחקים מאוד כיפים, אבל האלה שאני הכי זוכר ואהבתי זה הקלאס ומחניים.

כל יום שישי תמיד הייתי מחכה ומחכה לאחד המאכלים האהובים עלי קרמבו שאימא שלנו הייתה משיגה לנו כל פעם, אבל אצלינו הקרמבו לא היה בקופסאות כמו היום, אימא הייתה מביאה לנו אחד לכל איש והם היו מאוד קטנים, אבל עדיין זה תמיד היה לנו מאוד טעים ולא התלוננו. לנו לא היה חשמל, אז כדי לעשות את שיעורי הבית שלנו היינו צריכים להשתמש בנרות כדי לראות את השיעורי הבית וגם בלילה היה חושך כל הזמן.

 סבא בילדותו

כשהייתי ילד היינו הולכים למלא מקומות, אבל ברור שלא היה לנו מכוניות אז או שהיינו הולכים לבית הספר וזה לא היה קרוב בוא נגיד וגם רוב הזמן רכבנו על אופניים וכל פעם שרצינו לנסוע בקיץ לים הייתה משאית שהייתה באה ולוקחת אותנו וגם עוד אנשים. לא הייתה לנו טלוויזיה או טלפונים והיינו משחקים עם אחד והשני במקום. כשהיינו ילדים ההורים שלי עברו אותנו למלא מקומות למשל: כפר הדר, רמת הדר ומגדיאל.

היה לי מורה שאני זוכר מבית הספר וקראה לה חמדה שהיא בעצם הייתה המורה שלי בכיתה ד'. אחת החוויות הכי כיפיות שהיו לי בבית הספר הייתה בכיתה ז', זה היה שיצאנו כל הכיתה לטיול שנתי למטולה, שם השתוללנו כל הלילה. גם צבענו את הפנים של כל אחד עם מברשות שיניים. אין ספק שהייתה לי ילדות מאושרת וכיפית….

כבר כילד חלמתי להיות מהנדס מטוסים, הייתי בונה טיסנים ורקטות ומסתכל בהרבה חוברות של מטוסים וטיסנים. כשהגעתי לצבא שירתי בתותחנים. התפקיד שלי היה לעשות את כל החישובים הארטילרים. למדתי בטכניון הנדסת אווירונאוטיקה מה שקידם אותי להמשיך בתחום והתקבלתי ללימודים בארצות הברית. כשקיבלתי הצעת עבודה בארצות הברית כל כך רציתי ללכת, אבל לי ולאשתי לא היה כסף, אז כדי להיות באמריקה ולהמשיך את החלום שלי אני ושרה (אשתי) אז הפלגנו על ספינת משא, ההפלגה ארכה חודש, לקח לנו חודש להגיע.

להיות בארצות הברית בפעם הראשונה היה מאוד כיף, אני זוכר שזה היה מאוד כיף לראות שלג בפעם הראשונה כי אף פעם לא ראיתי שלג לפני כן ובטח לא בכמויות כאלה. אני ושרה עשינו טיולים וגם קמפינג. באמריקה קיבלתי את מכונית המירוץ הראשונה שלי, שזה היה מאוד כיף. בניו-יורק למדתי הנדסת חלל. העבודה שלי זה היה מחקר ופיתוח של לייזרים.

התחתנתי בגיל 25 עם אשתי האהובה שרה. המשכנו לגור בארצות הברית ללמוד לתואר גבוה מאוד, נשארתי בעבודה הזאת חמש שנים. אחרי הלימודים שלי בניו-יורק עבדתי במעבדה בבוסטון. הבת הראשונה שלי נולדה בניו-יורק שמה עירית. הבת השנייה שלי נולדה בבוסטון ושמה שירה. אחרי העבודות שלי בארצות הברית חזרנו לגור בישראל בשנת 1977, בגלל שקיבלתי הצעת עבודה ממש טובה בארץ ונשארתי בעבודה הזאת 29 שנה. כשחזרנו לישראל עבדתי בכור גרעיני שורק. בשנת 1979 נשיא ארצות הברית, ג'ימי קרטר באה לעבודה שלי והצטלמתי איתו. תמיד ידעתי בגיל צעיר שהחלום שלי הייתה להיות מהנדס מטוסים וכשגדלתי עבדתי בכל מיני עבודות בתחומים האלו ועוד.

היום אני גר בנס-ציונה עם אשתי שרה. אנחנו גרים באותו בית ששתי הבנות שלי עירית ושירה גרו שהן היו קטנות ועד היום הנכדים האהובים שלי משחקים עם הדברים הישנים של הבנות שלי. היום יש לי נכדים הכי טובים בעולם,

זה הסיפור החיים שלי סבא יואל.

https://drive.google.com/file/d/1NITc98Jk6S8pjwLYvk4e-lCcw454M19V/view?usp=drive_link

הזוית האישית

שי גביש: ממש היה לי כיף שעבדנו על הסיפור המעניין שלך. חשבתי שהסיפור שלך מאוד מעניין ורציתי ללמוד עוד על זה. לי היה ממש כיף לעשות את התוכנית הזאת כי לי זה היה הזדמנות ללמוד יותר על החיים של סבא שלי והחלום שלו. גם היה לי מאוד מעניין להקשיב וללמוד על הסיפור שלך.

סבא יואל: אני רואה בפרויקט פעילות חשובה בה ניתנת מסגרת להרכה הדדית רחבה ומעמיקה יותר בין הצדדים. מטרת הפעילות הייתה לבחון חלום והגשמתו ואכן דרך מרכיבי הפעילות נעשתה פה פעולה חשובה ומבורכת שנתנה לנכדתי הזדמנות ללמוד דברים על סבא שמעולם לא שאלה ולא ידעו. אני הייתי שמח אילו ניתן לי לספר יותר זמן להרחיב ולהסביר לנכדתי מה היו האתגרים בדרך להגשמת החלום. אני מעריך שזה היה נותן לה פרספקטיבה מעניינת על האתגרים בחיינו בדרך להגשמת החלום.