מאגר סיפורי מורשת

סבתא ציונה נויס מספרת:

שמי נויס ציונה ואני סבתא של דניאל אפומנדו.

הורי, פני וגוסטב מאירוביץ ז"ל. הם עלו לישראל בשנת 1951 מרומניה, שיכנו אותם במעברת אוהלים בנהריה, בה שיכנו את כל העולים חדשים. הם עלו יחד עם אחותי הבכורה חיה שהייתה אז בת שלוש. הם מאוד שמחו להגיע לכאן, זו הייתה עלייה מתוך ציונות ואהבת הארץ.

במשך הזמן הם עברו לדירה אחרת, גדולה יותר, בעיר נהרייה. הייתה להם בנהריה חנות מכולת שכונתית, ממנה התפרנסה המשפחה.

אני נולדתי בנהריה, בשנת 1957, למדתי והתחנכתי בבית הספר 'ויצמן' בנהריה, היה לנו שם חדר אוכל ואכלתי שם ארוחת צוהריים, פעם בשבוע היה לנו שיעור תזונה וכלכלת בית ואז גם בישלנו ואפינו במטבח בית הספר.

הייתה לי ילדות נהדרת מלאת חוויות ומשחקים, יחד עם החברות בשכונה נהגנו לשחק המון בחצר. לא הייתה אז טלוויזיה ולא טלפון עדיין. שיחקנו בקלאס, תופסת, חמש אבנים, גומי, קפיצה על חבל ומשחקי חברה שונים. בערב, אהבנו לשבת על שמיכה על הדשא והאזנו למוזיקה, אהבנו את להקת החיפושיות, שירים לועזיים והכי הרבה שירי ארץ ישראל ואהבת המולדת וברדיו הקשבנו לתוכניות.

תמונת מחזור מתקופת בית הספר 

אהבתי מאוד ללכת לספרייה הציבורית ולהחליף ספרים, הייתי חברה בתנועת נוער, השתתפתי בפעילויות בצופים והלכנו הרבה לים ולבריכה.

הטלוויזיה נכנסה לחיינו, לאחר מלחמת ששת הימים. לפני כן אהבנו, ילדי השכונה, להתאסף אצל אחד השכנים שהייתה לו טלוויזיה ושם צפינו בשידורים מלבנון. ראינו סרטים מצויירים של פופאי המלח ופלוטו. אהבנו מאוד להתאסף גם בבתים של החברות ולשחק במונופול, ארץ-עיר-חי-צומח ודומם, אהבנו לקרוא באנציקלופדיה וכך ללמוד דברים חדשים. הבילוי שלנו בימי שישי בצהריים היה לראות סרט בבית הקולנוע בעיר. במוצאי שבת, הייתה חגיגה גדולה, הלכנו לאכול חומוס בעיר במסעדה, עם חברות.

את סבא יהושע, הכרתי דרך חברתי הטובה ביותר איריס, שהיא אחות של סבא יהושע. מגיל חמש אנחנו חברות טובות וכיום גיסות. את השירות הצבאי עשיתי בחיל האויר בקריה בתל אביב. לאחר השירות הצבאי, אני וסבא יהושע התחתנו. סבא המשיך את לימודיו בטכניון ואני התחלת לעבוד בבית החולים בנהריה במחלקת משאבי אנוש ומשם גם פרשתי לגמלאות.

לפני כשנתיים עברנו להתגורר בחיפה על מנת להתקרב לילדים ולנכדים שלנו ואנחנו מאוד מאושרים.

יש לנו שלוש בנות. עדי הבכורה, מתגוררת בקיבוץ משמרות ולה שתי בנות צופי וטליה, יעל הבת האמצעית גרה בחיפה בקרבתנו והיא אימא של דניאל, אלון וליאור, רותם הצעירה שלנו גרה ברחובות.

המסר שלי, תהנו ותשמחו, תלמדו ותצליחו תאהבו ותהיו בריאים.

סבא יהושע מספר:

שמי נויס יהושע ואני סבא של דניאל אפומנדו.

הורי, זאב ומרים נויס ז"ל, עלו לישראל בשנת 1948 מרומניה, עם עלייתם שיכנו אותם במחנה עולים בנימינה. כעולים חדשים הם מאוד שמחו להגיע לכאן מתוך ציונות ואהבת הארץ. תוך זמן קצר הם עברו לגור בכפר שנקרא תרשיחא. כפר זה שוכן בגליל העליון באזור שבו נמצאת היום העיירה מעלות וליד מושב מעונה. תרשיחא היה כפר מעורב גרו בו יהודים ממוצא שונה, רומנים, תימנים ומרוקאים ובחלק הערבי גרו ערבים. הבית שבו גרנו היה בית ערבי ישן שבנוי מאבנים מסותתות, היו בו שלושה חדרים אחד היה המטבח שבו גם שיחקנו חדר שני היה מן חדר עבודה של אבי וחדר שלישי היה חדר שינה של כל המשפחה. הייתה לנו חצר גדולה שהיו בה  עצים: עץ שקד, עץ משמיש, עץ תותים, סוכה עם שיח ענבים והרבה שיחי פרחים.

 תמונה משפחתית

מכיוון שתרשיחא היה כפר קטן לא היה בו בית חולים ולכן אני נולדתי בבית חולים בנהריה בשנת 1952. כשהייתי בן חמש נולדה אחותי איריס. בתרשיחא היה לנו גן, לגננת קראו ציונה, כמו לאשתי, סבתא של דניאל. היה לנו גם בית ספר שהיה בתוך החלק הערבי של הכפר. בתקופה ההיא לא היו מספיק מורים ומורות כדי ללמד בבתי הספר ולכן חלק גדול מהמורות היו חיילות בגיל הצבא שבאו ללמד אותנו.

אני אהבתי מאוד את התקופה בתרשיחא. בתור ילדים היינו חופשיים ורצנו על הגבעות ושיחקנו חץ וקשת, רוגטקות, טיפוס על עצים וכמובן קפיצה בחבל, 5 אבנים וגולות. בתקופה זאת בנו את העיירה מעלות. כשהגענו לגיל של כתה ג' עברנו ללמוד במעלות ושם למדתי עד גיל 12.

כשהייתי בגיל 12 עברנו לגור בנהריה. בנהריה למדתי בבית הספר "ויצמן" ואחר כך בבית הספר התיכון. בנהרייה למדתי בחוג בבית הספר לצלם ולפתח תמונות על גבי נייר, עם מכונה מיוחדת וחומרי פיתוח, לא כמו היום שהכל נמצא במחשב או בפלאפון ואפשר להדפיס תמונות עם מדפסת. למדתי גם לנגן על גיטרה ועד היום אני עדיין מנגן ולפעמים מופיע עם זמרת וכנרית.

לפעמים הנכדים והנכדות מצטרפים לשירה וזה משמח ומרגש אותי מאד.

את ציונה, אשתי, הכרתי בנהריה דרך אחותי הקטנה. ציונה הייתה חברתה הטובה של אחותי. בגיל 18 התגייסתי לצבא והייתי בחיל התותחנים. בזמן השירות הצבאי השתתפתי במלחמת "יום כיפור" והייתי ברמת הגולן.

 בתקופת השירות הצבאי

אחרי השירות הצבאי אני וסבתא ציונה התחתנו ואני המשכתי ללמוד אלקטרוניקה בבית הספר להנדסאים בטכניון.

בסיום הלימודים התחלתי לעבוד בחברת "אלביט" ושם עבדתי עד לפרישה לגמלאות בשנת 2019. יש לנו שלוש בנות. הבכורה עדי גרה במשמרות ליד פרדס חנה, יעל אימא של דניאל בחיפה ורותם ה"קטנה" שהיא בת 29 גרה ברחובות.

לפני כשנתיים עברנו לגור לחיפה קרוב לדניאל ושני אחיה ליאור ואלון. אנחנו מתראים הרבה וזה ממש משמח.

המסר שלי, לימדו הרבה וקשה, שימחו ותיהנו ממה שיש, הצליחו בחייכם ושימרו על הבריאות.

הזוית האישית

סבא יהושע וסבתא ציונה: היה לנו ממש כיף. נהנינו מאוד לשתף את דניאלי ולספר לה על התקופה של ילדותנו והיה לנו מאוד נעים להתרגש ולהיזכר בעברנו עם משפחתנו האהובה ולהעלות זיכרונות בתמונות.

דניאל: היה לי ממש כיף לגלות איך היה לסבא וסבתא שלי בעברם? איך הם הסתדרו בלי מכשירים אלקטרונים כמו טלפון? ושמחתי לשמוע את סיפורי העבר שלהם.