מאגר סיפורי מורשת

שמי מתן, אני משתתף השנה בתכנית הקשר הרב דורי, במסגרתה אני מתעד את סבי, יהושע בראון. סבא יהושע נולד בשנת 1947 בעיר אורדיה ברומניה.

וכך סבא סיפר לי: "סיפורי מתחיל עם משפחה קטנה: שני אחים וזוג הורים. אבא שלי נולד בעיר בודפשט בהונגריה, אמי נולדה בכפר ביהור ברומניה. במלחמת העולם השנייה, אבי ואחיו ניצלו מהרכבת שלקחה את היהודים למחנות ההשמדה. הם קפצו וברחו מהרכבת והגיעו לשדה ויער, שם הם ניסו להצטרף ליחידה של הפרטיזנים. הצבא ההונגרי תפס אותם והעביד אותם, עד שהצליחו שוב לברוח מהצבא ההונגרי. בזמן שברחו, משפחה הונגרית שתפסה אותם הסגירה אותם לגרמנים. הגרמנים לקחו אותם למחנה עבודה מאוטהאוזן, שם אבי עבד בפרך עד שבשנות המלחמה האחרונות, ב-1945, אבי שוחרר על ידי הצבא הרוסי. בדרך הביתה הוא התארח בכפר ביהור bihor, בו גרה אמי. המשפחה של אמי גרה עם עוד שלוש אחיות. את היהודים שחזרו מהמחנות ההשמדה וניצלו, הם אירחו אצלם בבית כדי לתת להם זמן להתאושש. הם נתנו להם לאכול ולנוח ואז הניצולים המשיכו לביתם. שם אבי הכיר את אמי ואחרי תקופה הם התחתנו.

לאחר נישואיהם, הם עברו לעיר הסמוכה שנקראת אורדיה, ושם אני נולדתי, בשנת 1947.רוב המשפחה מצד אבי נספו בשואה. מצד אמי המשפחה ניתלה מהשואה. בשנים 1947-1948 חלק מהמשפחה של אמי עלו לארץ באוניות. כמשפחה קטנה עם תינוק ברומניה, היה מאוד קשה, לגן גם חלק מהמשפחה של אמי עלו לארץ ישראל. כשהוריי רצו לעלות לארץ, הממשלה ברומניה הפסיקה את העלייה על ידי צו של הניא צ'אוצ'סקו, שלא נתן ליהודים אישורי עלייה לישראל.

לכן הוריי נשארו בנמל בעיר קונסטנצה ולא הייתה להם עבודה. הם החליטו לחזור לעיר ליד אורדיה, הם חיו בצמצום משום שלא מצאו פרנסה. אבי הצליח למצוא עבודה במפעל פרווה, שם הוא עבד תקופה קצרה מאחר והם גילו שהוא יהודי – הם פיטרו אותו. לכן הוא חיפש עבודה אחרת, ללא הצלחה.

אמי ידעה לתפור ולכן הייתה קונה עורות מכפר שליד אורדיה, מהם הייתה תופרת כובעים מעור. את הכובעים אבי מכר בשוק, כך הייתה להם פרנסה. יום אחד הגיעו שוטרים ופקחים רומנים לבית בעוד אמי תופרת כובעים, אמי שאלה אותם אם הם רוצים לקנות אותם. השוטרים שאלו בתגובה את הוריי: "איך זה שאתם היהודים לא עולים לישראל? איך אתם נשארתם פה?" אבי הסביר להם שבגלל החוקים ברומניה לא מאפשרים להם לעלות לארץ. השוטרים הרומנים סידרו את כל האישורים כדי שהוריי יוכלו לעלות לארץ ובשנת 1959, דרך עיר הנמל האיטלקית נאפולי, עלינו על אונייה בשם "ארצה". כך הגענו לארץ ישראל בחודש דצמבר, לחיפה.

בנמל בחיפה חיכו לנו המשפחה של אמי והם אירחו אותנו בביתם עד שקיבלנו צריף של עולים בבית מזמיל בירושלים (קריית יובל). גרנו בצריף שנתיים ואז קיבלנו דירה בקריית יובל.

ילדותי

הוריי רשמו אותי לבית ספר דתי "דוגמא". הייתי עולה חדש והיה לי מאוד קשה להסתגל, לא ידעתי את השפה וחברים לא היו לי. היו כמה ילדים מהכיתה שעזרו לי ללמוד את השפה, להשתלב בחברה הישראלית. אני עד היום מודה לחברי שעזרו לי ובזכותם סיימתי את הלימודים.

בכיתה י' הוריי רשמו אותי לבית ספר מקצועי "אורט נביאים" במגמה של אלקטרוניקה. בשנים האלו הייתי בתנועת נוער, הכרתי חברים, שרנו ורקדנו. הייתה לי ילדות מאושרת.

את לימודיי סיימתי בהצלחה במגמת האלקטרוניקה. גייסו אותנו לצבא ככיתה שלמה, לתחום של חיל הקשר בצבא להגנה לישראל. התגייסתי בשנת 1967 במלחמת ששת הימים. אנחנו העברנו והעמסנו ציודים לאזור סיני לעזרה בהקמת רשתות תקשורת בין החיילים בסיני לארץ. בהמשך בצבא עשיתי קורסים בהקמת תחנות תקשורת ובהן נדרשתי להקים תחנות תקשורת בין סיני לבאר שבע ולתל אביב. תקופת הצבא הייתה לי מאוד מאתגרת כך למדתי המון ורכשתי ניסיון.

סבא בתעלת סואץ, 1968

לאחר שחרורי מצה"ל התקבלתי לעבודה בבית חולים הדסה בתחום אלקטרוניקה רפואית, עבדתי בהדסה עד שיצאתי לפנסיה.

הכרות ונישואים ובניית משפחה

בזמן התיכון הלכתי למסיבה עם חברים ושם הכרתי את אתי (אסתר). יצאנו כל תקופת התיכון והצבא ואחרי שנה שאתי השתחררה מהצבא, הצעתי לה נישואים והתחתנו.

גרנו בגבעת הצרפתית בירושלים ושם נולדו לנו שלושה ילדים: שתי בנות ובן אחד, הייתה לנו דירה קטנה ולכן עברנו לגור בשכונת רמות. הילדים גדלו והקימו משפחות וכיום יש לנו תשעה נכדים. אנו נפגשים פעם בשבועיים, כולם מגיעים אלינו להתארח בסוף השבוע.

כיום אני בן 75, אני ואשתי אתי יצאנו לפנסיה לגמלאות. היום אני עובד כפנסיונר ושומר במבחנים, אני מתנדב בגן הבוטני בירושלים, הולך לחוגים בזמני הפנוי ומשתדל לעזור לזולת.

בתקופת הקורונה היה לנו קשה להיות רחוקים ולחגוג את החגים רחוק מהילדים והנכדים. המזל שלנו שיש לנו גינה ואני הייתי יוצא לגינה ומטפל בצמחים, מנקה את הגינה ולשמחתי התקופה הקשה עברה וחזרנו לשגרה.

מסר לעתיד

לחנך את הדור הבא לכיבוד אימא ואבא ולכיבוד המשפחה מצעיר עד למבוגר, עזרה לזולת ואהבת חינם."

הזוית האישית

סבא יהושע: אני מתרגש מאוד שהנכד שלי מתעניין בהיסטוריה המשפחתית ומאוד נהניתי להשתתף בחוויה הבית ספרית, זו יוזמה מבורכת.

מתן הנכד המתעד: מאוד נהניתי ללמוד על סיפור חייו של סבא יהושע ולדעת על השורשים שלי.