מאגר סיפורי מורשת

שמי רני טגור, אני משתתף השנה בתכנית הקשר הרב דורי יחד עם סבי, יהודה ג'יבלי ותיעדתי את סיפור חייו.

סבי נולד בשנת 1944 בירושלים למשפחה דתית, שהיה לה קשר חזק לערכי היהדות. הוריו שעלו מתימן בשנות ה –  30, גידלו בביתם חמישה ילדים, סבי היה הקטן ביותר מביניהם. סבי גר בבית של חדר וחצי. הוא ושלושה מאחיו הגדולים ישנו ביחד עם ההורים והאח הבכור ישן בחדר קטן ליד הכניסה לבית.

סבי אהב מאוד לבשל בבית, וכשהוא הכין לעצמו אוכל, אחיו הגדולים היו לוקחים לו מהאוכל שהכין ולו לא היה נשאר כמעט כלום. בסופו של דבר, הוא נתן להם הכל.

בילדותו עם אחיו

אביו דאג לפרנסת המשפחה, ברשותו הייתה עגלה למכירת פלאפל, ובזה נהג לעבוד משעות הבוקר המוקדמות ועד שעות הערב המאוחרות. אמו הייתה עקרת בית. בהיותם חיים חיים צנועים נהגו להתחדש בבגדים פעמיים בשנה בחגים פסח וסוכות, כמו כן, האחים נהגו לחלוק משחקים ואמצעי לימוד ואף את מיטותיהם אחד עם השני.

אחד הזכרונות של סבי, הוא על יום בו הלך עם אביו למכור פלאפל בעיר. לידם היתה קונדיטוריה, וסבי עמד ובהה בעוגות בחלון הראווה. בעודו מסתכל על העוגות אישה נגשה אליו ונתנה לו גרוש כדי לקנות עוגה. סבי נכנס לחנות, אך כשראה שהאישה הלכה יצא מהחנות שמח שבידו גרוש.

מכיוון שהבית היה דתי, לבר מצווה קנו לסבי תפילין בתור מתנה, הלכו לבית הכנסת, שם התפללו וערכו את טקס הנחת התפילין כנהוג. כמובן שזרקו עליו סוכריות והלכו הביתה ובזאת הסתכמה החגיגה, הכל בצניעות.

החיים בקרב משפחה של חמישה אחים והורים עסוקים הביאו את סבי להיות עצמאי כבר בצעירותו. מזיכרונותיו עולה כי גם כשנזקק ללכת למרפאה, הלך לבדו עוד בהיותו ילד קטן. כמו כן, מכיוון שלא קיבל מהוריו דמי כיס, עוד בצעירותו מצא עבודות שונות, בינהן מכירת ענפי ערבה בסוכות ומכירת עצים להסקה.

למרות הצניעות בה חיה המשפחה הוא הרגיש שלא חסר להם דבר.

עוד הוא זוכר מילדותו את הבילויים עם חברים במשולש הרחובות יפו, המלך ג'ורג' ובן יהודה. ואת הפעולות בתנועת הנוער בני עקיבא בשבת.

ריצה למרחקים ארוכים

מאז שהוא זוכר את עצמו סבי אהב ספורט. בילדותו למרות שהוריו לא רשמו אותו לחוגים, עלה בידו להצטרף לקבוצת התעמלות המכשירים של הפועל ירושלים, מכיוון שלא היה צורך ברישום, וההשתתפות מומנה כנראה על ידי ההסתדרות. הוא אהב מאוד להתעמל ולהשתתף בתחרויות, כאשר נדרש ממנו לנסוע לוינגייט בשבת לתחרויות, בהיותו שומר שבת הוא ואחיו הגדולים עשו מאמצים למצוא דרך בה יוכל לישון בקרבת מקום ולהשתתף בתחרויות, אך מכיוון שלא מצאו פתרון נאלץ לוותר.

במשך השנים המשיך סבי לשמור על כושר ולעסוק בספורט באופן עצמאי, בחדרי כושר, בקאנטרי ובחוגים.

בגיל 57 כחלק מחברותו בקבוצת ריצה, החליט להתחיל להתאמן לתחרויות ריצה למרחקים ארוכים. המרוץ הראשון בו השתתף היה ריצת מרתון. הוא התאמן במשך שנה וחצי לקראת המרוץ ובגיל 58 סיים מרתון לראשונה בחייו.

המרוץ הבא היה מרוץ של 10 ק"מ שם זכה בגביע הראשון בחייו מכאן והלאה החל להשתתף במרוצים רבים בכל רחבי הארץ, ואפילו זכה להשתתף במרוץ רבע מרתון בעיר לוזן שבשוויצריה שם זכה במקום השני.

כך שילב סבי בין שני תחביביו העיקריים: ריצה וטיולים. כמובן שהתחביב דרש שגרת אימונים קשוחה בין 4 ל- 6 ימי אימון בשבוע ותזונה קפדנית. קבוצת הריצה הפכה לחלק בלתי נפרד מחייו, ומלבד לאימונים כללה גם טיולים משותפים, חגיגות ואירועים.

סבא כאיש משפחה

בעקבות המצב הכלכלי בארץ סבי חזר לשרת בצבא ופגש את סבתי. סבתי שירתה חצי שנה במטבח. יום אחד סבי בא לאכול כשפתאום ראה את סבתא שלי עורכת את השולחנות לקראת הארוחה. הוא אמר לה שלום והם התחילו לדבר. כך נוצר להם קשר בחדר האוכל, כיוון שסבי היה נהג יכול היה להיכנס ולצאת מהמתחם הצבאי כשרצה. הוא הזמין את סבתי לצאת לאכול בגדרה שהייתה העיר הסמוכה לבסיס. מאחר שסבתא שלי הייתה ביישנית, לפי דבריו של סבי, הוא הזמין גם את חברתה לצאת איתם לאכול.

כשסבתי השתחררה מהצבא היא נשלחה אל הקורס אליו רצתה ללכת, אך הקורס היה בבסיס אחר. צה"ל נתן לכל מי שהיה בקורס מגורים זמניים בתל-אביב למשך כל הקורס. לסבי במקרה היה אח שגר בתל-אביב ולכן היה עושה כך – כל ערב כשסבתי חזרה מהבסיס היו נפגשים. ערב אחד שמו לב שתלו מודעה ובה היה כתוב שזוגות צעירים היו מקבלים הנחה על דירות שלושה חדרים, אך הקאצ' היה שרק זוגות רשומים ברבנות כזוג נשוי או שהם נשואים מקבלים את ההנחה. סבי הציע לסבתי להירשם ברבנות וכך הם יוכלו לקבל דירה במחיר נמוך, סבתי כמובן הסכימה. כיום יש להם שתי בנות נשואות וחמישה נכדים.

קישור לסרטון התיעוד בו סבא יהודה מספר לרני:

הזוית האישית

רני טגור: נהניתי מאוד לעבוד ביחד עם סבי וגיליתי עניין בסיפוריו.