מאגר סיפורי מורשת

שמי עומר רווה, אני משתתף השנה בתכנית הקשר הרב דורי ובחרתי לשתף את סבי יהודה, לשמוע את סיפורו ולתעד את הסיפור.

רקע

סבא שלי (יהודה רווה) נולד ביאשי, רומניה בשנת 1943 באמצע מלחמת העולם השנייה, הוא ניצול שואה בעל שני אחים, מוטי וראובן. ראובן נולד בישראל ומת בגיל חמש. מוטי נולד בישראל. הוריו היו ליפשא ויחזקאל. סבא שלי עלה לישראל בספינת "מדינת היהודים".

הוא למד בארבעה בתי ספר שונים. הוא גר באותה שכונה כמו סבתא חדווה שאיתה התחתן. הוא התגייס בשנת 1961. לאחר מכן יצא למשלחת בגרמניה מטעם הצבא, כבן למשפחה של ניצולי השואה.

בשנת 1967, הוא נלחם במלחמת ששת הימים. לאחר מכן שירת כמפקד במלחמות יום כיפור ושלום הגליל. הוא שירת שנים רבות בצבא וסיים בדרגת אלוף משנה בשנת 1983. לסבא יש לו שלושה ילדים: ברק (אבא שלי), יניר ויפעת. לצערינו סבתא חדווה ז"ל, (האישה שהוא התחתן איתה, נפטרה בגיל 50. בהמשך חייו סבא שלי התחתן עם אישה שנייה בשם שושנה, נישואים שלא עלו יפה והם נפרדו לאחר זמן קצר.

עלייה לישראל

סבא שלי נולד ברומניה בשנת 1943 במהלך המלחמה. לאחריה יצא לישראל בגיל חמש בספינת מדינת היהודים, אך למרבה הצער, הבריטים תפסו אותם. כשהם עמדו לשלוח אותם לקפריסין סבא שלי התגלה כחולה, אז במקום לגרשם שלחו אותם למחנה מעפילים עתלית. מעניין לציין, שלסבתא רבתא שלי מהצד השני לא היה כל כך הרבה מזל, כי היא הייתה באותה ספינה אבל הבריטים לקחו אותה לקפריסין.

כשסבא שלי עלה לארץ הם היו בתנאים קשים במחנה המעפילים עתלית. הבריטים אפילו שמה עליו חומר מסרטן (DDT) כדי להלחם במחלת הגזזת.

ילדות

לאחר שסבא שלי יצא ממחנה המעפילים, משפחתו עברה להרצליה, שם למד בבית ספר ברנר. סבא שלי תמיד היה תלמיד שובב והפריע בשיעורים ולפעמים יצא מהשיעור. הוא אפילו שבר חלון פעם אחת. הוא עבר לבית ספר אחר בכיתה ג', ולאחר מכן החליף עוד שלושה בתי ספר. למרות שסבא שלי הפריע לפעמים בבית הספר, הוא מאוד אהב לקרוא. לפעמים היה מסיים לקרוא – ספר ביום.

סבא יהודה רווה מספר לעומר על אחד ממעשי השובבות…

"גרתי שנתיים, בתקופת לימודי בכתות ה'-ו' אצל אחות אמי, חנה ריצ'קר-צ'ולסקי ובעלה משה ריצ'קר בת"א. ולמדתי בבית חינוך ב' ברח' טשרניחובסקי, ליד גן מאיר. הייתי שובב וגרמתי צרות. אז כל פעם שעשיתי משהו רע איימו עלי שישלחו אותי לקיבוץ. בכלל לא ידעתי מה זה ופחדתי מאד. יום אחד אחרי שהייתה כזו סיטואציה, הלכתי לבית ספר, ובגמר הלימודים החלטתי לחזור להורי בהרצליה. מאחר ולא היה לי כסף, הלכתי פשוט ברגל. בינתיים חנה, דודתי, הודיעה לאמי ולמשטרה וכל העולם חיפש אותי, הם נרגעו (לא כ"כ), רק כשהגעתי אחרי ארבע שעות…"

נעורים

לעומת הילדים כיום, סבא שלי יצא לעבודה כבר בגיל 14. הוא עבד במפעל שגם אביו עבד בו, והיה צריך להתעורר בשש בבוקר ולאכול מאוד מהר כדי להספיק להגיע. הוא לרוב אכל בבוקר סולת והוא אוהב אותה עד היום. פרנסתו הייתה דלה כיוון שהיה עובד פשוט. אבל הוא לא סבל שם.

השנים הראשונות שלו בצבא

סבא שלי שירת שירות מלא בצבא, ובסיומו שאלו אותו אם הוא רוצה להצטרף למשלחת לגרמניה לכמה חודשים, כדי להביא כל מיני דברים שיעזרו לצבא. בתמורה, סבא שלי היה חייב לשרת בצבא עוד כמה שנים. סבא שלי הסכים, כי הוא עבר לישראל בגיל צעיר ומאז לא היה מחוץ לארץ. כשסבא שלי חזר מהמשלחת, הודיעו לו שמשלוח הנשק השנוי במחלוקת יתבטל בגלל רגישויות הנובעות מהסמיכות למלחמת העולם השנייה והשואה.

סבתא חדווה ז"ל

בתקופה שעוד היה בצבא, סבא שלי התחתן עם חדווה, אותה הכיר כבר מילדות, כיוון שהיא גרה באותה שכונה כמוהו. היא עלתה מפולין. אני, לצערי, ושאר בני הדודים שלי, לא זכינו להכיר את סבתא חדווה כיוון שהיא מתה צעירה מאוד, בגיל 50.

מלחמת ששת הימים 

זו הייתה המלחמה הראשונה של סבא שלי, והוא פיקד בה על לוחמים. כשהמלחמה התחילה, ביקשו לפנות את הנשים והילדים, מה שלא היה קורה היום כי היום יש הרבה יותר נשים בצבא. סבתא חדווה ויפעת (דודה שלי) היו מאלה שהתפנו. אני זוכר כשסבא שלי סיפר לי על כך שמוטי (אח שלו) פחד ממש שיקרה לאחיו משהו ושלח לו המון מכתבים לדרוש בשלומו.

אוניברסיטה 

סבא שלי לא הספיק להגיע לאוניברסיטה, כיוון שהיה בצבא ולא היה לו זמן ללמוד. הוא היה נשוי עם שני ילדים והיה צריך לפרנס את המשפחה. לשמחתו, הצבא  איפשר לו את המשך הלימודים במסגרת הצבא, ושם למד באוניברסיטה כלכלה וסוציולוגיה.

שאר הזמן בצבא

סבא השתתף במהלך שירותו בכל המלחמות: ביניהם מלחמת ששת הימים, מלחמת יום כיפור ושלום הגליל. בכל המלחמות האלו גם ביקשו מהנשים והילדים להתפנות מהמקום. בזמן שירותו הצבאי, נולדו להם עוד שני ילדים: יניר (דוד שלי) ואבא שלי, ברק.

הזמן אחרי הצבא 

סבא שלי תמיד אהב לקרוא, ואחרי הצבא ניהל סניף של חברת ההוצאה לאור "יבנה". הם הוציאו לאור הרבה ספרים כמו תנ"ך קאסוטו, אטלס ברוור ואנציקלופדיה לנוער לרוס.

 סבי וסבתי ז"ל

רגע מותח בחייו

במהלך התקופה בה עבד ביבנה, היו לו כמה רגעים מעניינים, למשל כשאבא שלי שהיה אז בן 16 או 17, הוא הצטרף לאחיו בטיול בסין. לפני שהצטרף לטיול, סבא וסבתא שלי רצו להיות בטוחים שיניר ישמור עליו. ולאחר הרבה מאוד ניסיונות שכנוע, הם הסכימו שאבא שלי יצטרף לטיול. כמה ימים לפני שטס, יניר (דוד שלי), קבע עם אבא שלי להיפגש במקדונלדס. בזמנו אבא שלי לא ידע שבסין יש הרבה סניפי מקדונלדס, כיוון שבזמן הזה סין פתחה את עצמה לעולם. אז הוא טס וחשב שהכל יהיה בסדר. להפתעתו, כשהוא הגיע לסין ושאל את המקומיים איפה מקדונלדס, הם סיפרו לו על זה שיש המון סניפים. וכמובן הוא נלחץ מאוד. אבא שלי היה צריך להסתדר בסין עם כמות מגוחכת של כסף (כי היה אמור לחיות מכסף שהיה אצל אחיו). אבל למזלו, אחד מהמקומיים הציע לו לגור איתם. הוא עבר הרבה ימים בבית של המקומי עד שלמרבה מזלם, האחים מצאו זה את זה בעיר. אחר כך, הם טיילו יחד תקופה ארוכה ומהנה.

פנסיה

לאחר שסבא שלי הפסיק לעבוד בחנות הספרים, הוא יצא לפנסיה. כיום הוא מאוד שמח מאורח חייו, אבל בהתחלה כשפרש לפנסיה, קרה לו הדבר הנורא, סבתא שלי, זוגתו, חלתה ונפטרה ממחלה כשהיא כל כך צעירה ורק בת חמישים. תקופה קצרה לאחר מותה של סבתי, בן דוד שלי עידו נולד, וסבא שלי הפך לסבא בפעם הראשונה, אך סבתא לא הספיקה להכיר אותו.

הזוית האישית

עומר: כשעבדתי על העבודה הזאת למדתי שסבא שלי הגיע לדרגה אלוף משנה. אפילו שאת רוב הדברים בעבודה כבר ידעתי, כיוון שסבא שלי העביר כמה מצגות על חייו למשפחה שלנו, עדיין, התעניינתי מאוד בסיפוריו ובדברים שקרו לו בחייו.

סבא יהודה: אני חושב שמאוד חשוב לשתף את הדור הצעיר על מה שהיה בעבר, וללמד אותם על שורשיהם, ולכן תכנית הקשר הרב דורי הייתה הזדמנות מעולה ללמד את נכדיי על הקטעים המרכזיים בחיי.