מאגר סיפורי מורשת

סבא פנחס נולד וגדל כילד בירושלים, בשנת 1942, עוד לפני הקמת המדינה. סבא התחיל לספר על עברו, הוא סיפר שפעם בזמן המלחמה הוא אסף פגזים מהשכנים ומהחצר שלו. אני חשבתי שזה מגניב ואולי גם קצת מפחיד. סבא אמר חשבתי לעצמי: מה אם פתאום אחד היה מתפוצץ עלי ויפגע בי.

סבא סיפר לי שאבא שלו היה פרופסור ללשון באוניברסיטה בהר הצופים. הוא היה לוקח אותו לפעמים לאוניברסיטה, אבל היה משאיר אותו עם השומר כי אסור היה לילדים להיכנס, השומר לא עזר לפי מה שסבא אמר. באחת מהפעמים בא נהג אוטובוס ושאל את סבא אם הוא רוצה לעלות לסיור בעיר, סבא היה רק בן 6 ולמרות זאת לא פחד והצטרף. כך התחיל להכיר את העיר. אני לא הייתי עולה כי זה נשמע קצת מפחיד שנהג זר מציע לך לעלות לאוטובוס, אבל סבא כן עלה.

אני לא ידעתי שלסבא יש אחים אבל הסתבר שיש לו אח אחד ושתי אחיות (רפאל ז"ל, ציונה, מיכל) סבא אמר שרפאל נפטר מגידול במוח אחרי שנלחם בזה שנה.

סבא סיפר לי על הבית הישן שלו ואמר שפרצו ממש ליד הבית והגנבים היו בבניין הרבה זמן עד שהמשטרה הגיעה. עשו סיור בכל הבתים כדי לבדוק שאף אחד לא קשור למקרה. לא היו נפגעים באירוע.

כשסבא גדל הוא התגייס לצבא ונלחם במלחמת ששת הימים, הוא היה חלק מהכוח שנלחם ושחרר את ירושלים, לא רחוק מגבעת התחמושת.

גם היום בגיל 81 סבא עדיין גר עם סבתא ליד פארק סן סימון בירושלים. סבא מאוד אוהב את ירושלים, עושה לנו סיורים בירושלים ומבלה איתנו בעיר. סבא מאוד אוהב את השורה מהשיר הידוע: "ירושלים של זהב ושל נחושת ושל אור".

הזוית האישית

אילון: היה מעניין ללמוד יחד עם וסבא על עברו.