מאגר סיפורי מורשת

שמי, יחזקאל (חזי) יהלומי (פת-יה), נולדתי בתאריך 15/1/1949 בבגדד בעיראק. שם אבי, ג`ורג' ושם אמי מזל. אחותי הבכורה, פלורה. אחות שנייה – נעומי, אח שלישי, עזרא. אחריו: שושנה, רינה ואני האחרון – חזי (יחזקאל). כל בני המשפחה עלו ארצה במרץ שנת 1951.

 אני ונכדי עמו השנה אני "בקשר הרב דורי"

ילדות

בשנת 1951 בעקבות פרעות והתקוממות של הערבים בעיראק נגד היהודים בוצעו מעשי רצח וביזה ולכן ממשלת ישראל החליטה לעלות ארצה בחשאי את יהודי עיראק ובכך להצילם ממוות.

העלייה לארץ תוכננה על ידי נציגי ממשלת ישראל בתיאום עם נציגים בעיראק כולל זמן מדויק של תאריך ושעה של מקום שבו ינחתו המטוסים ויאספו את האנשים ויטיסו אותם לארץ ישראל.

בהגיענו לארץ ישראל פוזרנו למספר מחנות עולים ברחבי הארץ. משפחתי הועברה למחנה עולים בפרדס חנה ושם שהינו במשך 4 שנים בתנאים קשים של חורף מחריד מלא גשמים ואוהלים רבים עפו לכל כיוון.

למרות הכל שרדנו !!!

לאחר ארבע שנים במחנה העולים, העבירו אותנו מפרדס חנה לעיר רמלה שאליה עבר לפנינו דוד שלי (אח של אמי ז"ל). בעיר רמלה גרו משפחות ערביות המון משפחות ערביות. למרות העוני ולמרות שחיינו בצמצום, החיים היו טובים מלאי אהבה של ההורים לילדים ובין הילדים עצמם.

למדתי בבית ספר יסודי ממלכתי ג' ברמלה ולאחר מכן בבית ספר תיכון מקצועי תלת שנתי עמל רמלה שבו למדתי במגמת מסגרות מכנית. לאחר שסיימתי את בית הספר עמל, אמי ביקשה מאחי הגדול לרשום אותי ללימודים בבית ספר טכני של חיל האוויר בחיפה וזאת כדי שאתגייס לחיל האוויר ולא אהיה בחייל קרבי. (דאגה של הורים…) .

תקופת הבגרות

תקופת הבגרות שלי התחילה למעשה כשהתחלתי ללמוד בבית ספר טכני של חיל האוויר אשר חייב אותנו לבוש מדים צבאיים. התחלת הלמודים בבית ספר טכני של חיל האוויר החלה כשהייתי בן 16.5 ובמסגרת זו למדתי את המקצוע מכונאות מטוסים. הלימודים בבית הספר הטכני היו במתכונת פנימייה ומשם יצאנו לחופשות סופ"ש בדרך כלל אחת לשבוע.

עם סיום הלימודים לאחר שנה תמימה, התגייסתי לחיל האוויר ומכאן למעשה הפכתי לבוגר והחלטי לגבי המשך הקריירה והחיים שלי. שירתי כקצין טכני בחיל האוויר במגוון תפקידים ובמספר בסיסים של חיל האוויר פיקדתי על מספר רב של חיילים וחיילות אשר עד היום אני בקשר איתם.

השירות בצבא ביגר אותי מאוד הפך אותי להיות אדם בוגר, שקול ובעל יכולות ניהול. כמו כן, בעל ידע רב בתחומים רבים ובמיוחד על הדרך להגיע לליבו של כל אדם ובמיוחד לכאלה שלא היה להם מורה דרך לחיים.

חיים אזרחים וקריירה שנייה

עם שחרורי מצה"ל בשנת 1991 בהיותי בן 41 בלבד, הייתי צריך לחשוב ולהחליט לאן אני הולך ומה אני עושה בחיים האזרחיים שלי.

החלטה הראשונה הייתה לנוח מעט מהשנים של הלחץ התמידי והאחריות הגדולה שהייתה מוטלת עלי במשך 24 השנים ששירתי בצבא ולאחר מכן להחליט על התחום בו אני רוצה לעסוק בקריירה השנייה שלי.

בתקופה זו טסתי לארצות הברית לטייל מעט ולראות עולם. לאחר מספר חודשים חזרתי ארצה וניגשתי למכרז של משרד התחבורה לתפקיד של מנהל אגף קציני בטיחות בתעבורה.

אופי התפקיד הוא – אחריות על בטיחות כלי הרכב והנהגים של חברות המנהלות ציי רכב. מי שמבצע את התפקיד הינם "קציני בטיחות בתעבורה" שלמדו את המקצוע במשך שנתיים ועברו מבחן הסמכה לתפקיד זה. עפ"י חוק כל חברה במדינת ישראל שמנהלת או מפעילה צי רכב המונה 50 כלי רכב ומעלה מחויבת להעסיק קצין בטיחות שידאג לכל נושא הבטיחות ובכלל זה, תקינות כלי הרכב, הכשרת הנהגים והדרכתם באופן שוטף.

לשמחתי, כשחזרתי מחו"ל, התבשרתי כי, זכיתי במכרז משרד התחבורה לתפקיד מנהל אגף קציני בטיחות ובשנת 1993 התחלתי לבצע את התפקיד במשך 10 שנים והצלחתי להוריד את עקומת תאונות הדרכים ב – 20 אחוזים שזהו נתון משמעותי ביותר.

מאחר ומיציתי את עצמי בתפקיד הזה, החלטתי למצוא אתגר אחר ולכן, בשנת 2003 ניגשתי למכרז לתפקיד של מנהל פרויקטים במשרד התחבורה. במסגרת תפקיד זה הוצאתי לפועל מספר פרויקטים שהחשוב ביניהם הינו ה"רישיומט". הרעיון נבע מהצורך לחסוך לציבור את ה"טירטור" להוצאת רישיון נהיגה או לחדש רישיון נרכב ונהיגה שמצריך לגשת למשרד הרישוי, לעמוד בתור, לשלם בדואר ולהמתין שהרישיון יגיע הביתה בדואר.

כיצד זה מתבצע? ייצרנו מכונה שקראנו לה "רישיומט" אשר יודעת להנפיק רישיון רכב או נהיגה ע"י הקלדת מספר פרטי זיהוי של בעל הרישיון והתשלום מתבצע במקום באמצעות כרטיס אשראי של בעל הרישיון. הרישיון מופק בן רגע לידיו של הנהג.

ה"רישיומטים" פוזרו בתחילה ב – 50 חנויות סופר פארם ברחבי הארץ מהדרום עד הצפון והוכיחו יעילות רבה והנאה לנהגים. הפטנט הזה זיכה אותי בפרסים לא מעטים והערכה רבה מצד המנהלים והאזרחים המשתמשים.

חתונה וילדים

בגיל 27 התחתנתי עם רותי (ממוצא הונגרי – החלטה שלי להתחתן עם בחורה אשכנזייה נבעה מזיכרונות האפליה בין ספרדים לאשכנזים שחוויתי בילדותי ולא הייתי מוכן שהילדים שלי יחושו אפליה כמו שאני הרגשתי בילדותי).

עם הזמן נולדו לי שתי בנות מקסימות שרון ואוריון שהביאו לעולם שבעה נכדים מקסימים שמפיצים לי אור ואהבה מידי יום ("קשורים אלי לטבור").

הזוית האישית

סבא חזי: הרגשתי שהנכד שלי כמהה למידע אודות העבר שלי ושל משפחתי, כך שזו הייתה הזדמנות לתת לו את מה שביקש. סיפרתי לנכד שלי על העוצמה והתקווה שלי ושל משפחתי שהתגשמה בעלייתנו לארץ הקודש והמשכנו את השושלת המפוארת שכמעט שכמעט נכחדה!

שביט: אני מאחל לי ולסבא שנמשיך להיות החברים הכי טובים ושנמשיך לבלות ולטייל ביחד עד סוף החיים.