מאגר סיפורי מורשת

סבא שלי מאיר סנד מספר:

"נולדתי בישראל בבית חולים בילינסון הסמוך לקיבוץ גבעת השלושה הישן, שהיום הוא במרכז בפתח תקווה. הקיבוץ נולד עם רעיון של חברה שיתופית ועבודה עצמית. בבית דיברו איתנו עברית כשרצו שלא נבין ההורים דיברו יידיש ופולנית. כשהייתי בן ארבע הקיבוץ עבר פילוג והתפצל לשני קיבוצים: עינת וגבעת השלושה.

סבא מאיר בילדותו

גדלתי בבית ילדים שכלל: משחקיה, ארגז חול ונדנדות, ואחר הצהריים הייתי מגיע להורים שלי למספר שעות וחוזר לשינה בבית הילדים. בית הספר היה בקיבוץ, כשקצת גדלנו עברנו לבית כולל שכלל חדרי שינה, חדר אוכל, כיתת לימוד ומקלחות והוא שימש לנו מרכז חיים. התחלנו לעבוד גם בעבודות המשק בענפים השונים: חקלאות, עצי פרי, כרם, כותנה, גן ירק ורפת.

המשחקים היו משחקי חברה ומשחקי כדור: כדורגל, כדורסל, מחניים, דג מלוח, מחבואים, שלוש מקלות, גוגואים, חמור ארוך, עמודו, משיכת חבל ועוד… חגי ישראל נחגגו בקיבוץ ברוב פאר והדר וקיבל פירוש שהתאים לקיבוץ ולקחנו בהם חלק פעיל בהתאם לגיל. לתנועת הנוער העובד נכנסנו לאחר שנת הבר מצווה שכללה משימות שונות לאורך השנה, כשמירה בלילה, חליבת פרות בבוקר, פעילויות אומץ שונים, בניית מתקנים ועוד… השנה הסתיימה בהצגה מרשימה לכל הקיבוץ שבתחילת הערב היה מפגן אש עם אומגות וכתובות אש וביניהם צעדנו על החבלים וכך הצטרפנו לנוער העובד.

סיימנו תיכון, התגייסתי לצבא בגיל 18 לחיל השיריון והשתתפתי במלחמת ששת הימים באזור הדרום ובמלחמת יום כיפור. התחתנתי עם יונה, סבתא שלך,  בגיל 24 ובמהלך השנים נולדו לנו שני ילדים עדי, דוד שלך ודנה, אימא שלך והיום אנחנו גרים בהוד השרון.

 

סבא מאיר על הטנק בתקופת השירות הצבאי

סבתא יונה מספרת:

"נולדתי בישראל בשנת 1947. את ילדותי העברתי בשכונת בלינסון ליד כפר סירקין. למדתי בבית ספר יסודי בכפר סירקין על שם ברל כצנלסון. גרנו בשכונה בבית שאבא שלי בנה על שטח גדול שהיה מוקף בעצי פרי מכל המינים היה לנו לול גדול וגידלנו אפרוחים ושיווקנו ביצים כמובן שעזרתי בעבודות המשק השקתי את העצים אספתי בלול ביצים וכל דבר שהיה צריך לעזור עזרתי.

היו לי חברות לרוב אך חברה אחת טובה בשכונה שאיתה התראיתי כל יום ועד היום אני יוצרת איתה קשר. כשגדלתי הלכתי לתנועת הנוער השומר הצעיר. בבית דיברו איתנו עברית היינו שלוש אחיות ואח והיינו עוזרים אחד לשני. המשחקים ששיחקתי בילדותי הם: חבל, קלאס, גולות, מחבואים, חמש אבנים, וכן אהבנו ללכת לעצי הפרי לקטוף את הפרי היפה ביותר ולאכול אותו.

סבתא יונה בילדותה 

למדתי בתיכון ברנר בפתח תקווה. לאחר התיכון התגייסתי לצבא והתמזל מזלי ושירתתי בבה"ד 1 בבית ספר לקצינים הצמוד לביתי וכך יכולתי לעבור את הגדר ולהיות בבסיס. שירתי בתור פקידה פלוגתית והייתי יוצאת הרבה לשטח עם הצוערים והקצינים לאימונים השונים. תוך כדי השירות בצבא למדתי בסמינר לוינסקי למורים והוכשרתי כמורה עם תעודת הוראה. כשסיימתי את השירות הצבאי התחלתי לעבוד במקצוע ההוראה. אחרי שנתיים התחלתי ללמוד באוניברסיטה העברית בירושלים יעוץ חינוכי ואומנות. גרתי במעונות הסטודנטים בשטח האוניברסיטה עם חברה שעד היום אנחנו בקשר.

סבתא יונה בעת שירותה הצבאי עם העוזי

בערבים למדתי במכון אבני לציור ברמת גן ושם הכרתי את מאיר בעלי לעתיד שלמד איתי באותו מכון הקשר התהדק בעקבות נסיעה באוטובוס לאותו כיוון. בעקבות הקשר שנוצר עברתי לגור בקיבוץ, בחדר שהיה בתוך צריף של מאיר. לאחר תקופה נישאנו שלושה זוגות מאותה כיתה עוד מבית הילדים. החתונה נערכה בקיבוץ ברוב טקס והדר.

עדי הבן הראשון נולד בקיבוץ וגם הוא גדל בבית ילדים. עזבנו את הקיבוץ ועברנו לגור בפתח תקווה הסמוכה. למחרת המעבר לפתח תקווה, פרצה מלחמת יום כיפור, מאיר גויס ולא היה בבית חודשים. התחלתי לעבוד כיועצת בחטיבת "אחד העם" בפתח תקווה. דנה נולדה בשנת 1976, בבית חולים השרון בפתח תקווה. והיום אנחנו גרים בהוד השרון.

 

 

הזוית האישית

הנכד רון: היה לי ממש כיף ומעניין לעבוד עם סבא וסבתא שלי. למדתי המון דברים חדשים שלא ידעתי מלכתחילה, למשל למדתי על הילדות שלהם ועל איך שהם הכירו אחד את השני. אני חושב שחשוב להעביר את הסיפורים של הסבים והסבתות גם לדור הבא מאוד נהניתי להשתתף בפעילות הקשר הרב דורי.

מאיר ויונה: מאוד שמחנו לשתף את רון על ילדותינו ועל סיפור חיינו. שמחנו לשמוע שרון מתעניין ורוצה לדעת גם על המשפחה שכבר לא בחיים ושהסיפור שלנו ישמר ויסופר לדורות הבאים.