מאגר סיפורי מורשת

קוראים לי ויקטור, נולדתי בעיירה קטנה בשם "ז’ובטיה וודי" באוקראינה. אני הייתי הילד הרביעי במשפחה וחיי היו מאוד מעניינים, כל הזמן חיפשתי הרפתקאות, ובמשפחה דאגתי להצלחה של אחיי ואחיותיי שהיו יותר מבוגרים ממני. שמו של אבי היה מיכאיל והוא היה מנתח מאוד מפורסם בז’ובטי וודי. לאימא שלי קראו יבגניה, היא הייתה אחות שעזרה למיכאיל להציל אנשים ממוות במשך מלחמת העולם השנייה וגם לאחר מכן. אני עזרתי בעבודות בבית, אספתי פירות, פירות יער וירקות, אותם אני חילקתי לאחר מכן לחבריי ויקיריי. גרנו בבית משלנו, המרחק מהבית שלי עד בית הספר היה 382 מטר, אני בעצמי מדדתי בצעדים.

שנים רבות לאחר מכן, נולד הבן שלי, וכשבני היה כבר בן 11, אני, בני ואישתי עברנו לגור בישראל. תמיד רציתי לבקר בישראל, ללכת לירושלים, לגעת בכותל המערבי, תמיד רציתי להסתכל על התרבות ובכלל איך יהודים חיים בישראל.

סיפור מהילדות

פעם כשהייתי בן 10, בחופשת הקיץ התבקשנו לכתוב חיבור בנושא "מה הכי עורר אותך השנה", ואיכשהו, אני חוזר הביתה, אבא יושב בסלון ומאזין לרדיו, באותה תקופה הייתה מלחמת ששת הימים בין ישראל לשלוש מדינות ערב, ובאותו יום ישראל ניצחה. אבא שלי כל כך התרשם, שגם אני התלהבתי מכך שארץ כה קטנה ניצחה שלושה ארצות גדולים, ותחת הרושם החלטתי לכתוב חיבור על הנושא הזה. ואז, אחרי שכבר הגשתי את החיבור, חזרתי הביתה יום אחד, וראיתי את המנהל שלי ואת אבא שלי בחצר, צוחקים בקול. זה הכעיס אותי והחלטתי לעלות אליהם, ואבא שלי הסתכל עלי בזעף, ואמר לי ללכת הביתה ושאנחנו נדבר בבית. אחרי זמן מה אבא שלי נכנס הביתה ואמר לי לא לספר לאף אחד את סודות הבית שלנו, ושלא אכתוב על הסודות חיבור.

עוד סיפור

זה סיפור כבר מגיל מבוגר יותר. פעם, באוניברסיטה, פגשתי בחורה והתאהבתי בה ממבט ראשון, עקבתי אחריה הרבה זמן, נתתי פרחים, ניסיתי להכין מתנות, אבל נראה שהיא לא שמה לב אלי בכלל. אבל יום אחד בנשף שוב ניגשתי אליה והזמנתי אותה לרקוד, והיא הסכימה. היא ואני רקדנו כל הלילה וגם היא התאהבה בי. למחרת החלטתי להקניט אותה, בדיוק כמוה, לא לשים לב אליה. הלכתי ליד המורה ודיברתי איתה, ובאותו רגע שהיא עברה לידו, החלטתי להקניט אותה, ובכך לא הבחנתי בה, והיא הייתה בהלם מזה.. אמרתי לה שהיא גם טיפלה בי. ועד כמה זה לא היה נעים כשהיא לא שמה לב אלי. באותו יום התחלנו לצאת, ואחרי חמישה ימים הצעתי לה להינשא לי. היא הייתה המומה וביקשה לא למהר, אבל אחרי חמישה חודשים התחתנו, ועדיין אנחנו גרים ביחד.

השורשים של סבא ויקטור

הזוית האישית

מייקל הנכד המתעד: אהבתי ללמוד משהו חדש על סבא שלי.

סבא ויקטור: אהבתי להיזכר בכמה דברים מהעבר ולספר אותם לנכדי.