מאגר סיפורי מורשת

סבתא שלי, אלה, עלתה מרוסיה. בשנת 1991 התחלף השלטון ברוסיה ונשיא מדינת רוסיה הוחלף להיות מיכאל גורבצ'וב. הוא עשה מהפכה ברוסי'ה והיהודים לאט לאט התחילו לעזוב את רוסיה ולעבור לארצות אחרות כגון: ישראל, קנדה, ארצות הברית וגרמניה. הם עזבו מכל מיני סיבות, אבל הסיבה העיקרית הייתה שהמוסלמים הציקו ליהודים.

סבא וסבתא שלי לא רצו שאימא שלי ודודה שלי יתחתנו עם מוסלמים. בגלל שלסבתא שלי הייתה משפחה בישראל היא וסבא שלי החליטו שהם רוצים לעלות לישראל. בשביל זה, סבתא שלי הייתה צריכה להיפגש עם שגריר מדינת ישראל. פעם בחודש שגריר מדינת ישראל היה מגיע לרוסיה. קבעו לסבתא שלי פגישה אתו כדי להבין איך כל התהליך הזה מתבצע. התפקיד של השגריר היה לבדוק אם המשפחה שרוצה לעלות לישראל ראויה לזאת מבחינה ביטחונית למדינה, איזה מקצוע יש להם כדי לתרום למדינת ישראל. הוא ראיין את סבא וסבתא שלי ושאל אותם איפה הם עובדים ומי החברים שלהם. הוא היה בודק גם אם המשפחה שלהם שנמצאת בישראל היא משפחה טובה.

ההמתנה שלהם כדי לקבל אישור לקחה הרבה זמן. אחרי כל הבדיקות, סבא וסבתא שלי קיבלו אישור לעלות לישראל. הם הלכו להכין דרכונים, חיפשו מי יקנה את הדירה שהייתה להם ברוסיה ובאותה הזדמנות הם מכרו את הרהיטים והדברים שהיו להם בבית. בשנת 1998 הגיע הרגע שבו סבתא שלי ומשפחתה יכלו לעלות לישראל. הם ציפו לרגע הזה הרבה מאוד זמן. ביום הטיסה כל השכנים של הבניין וחברות של סבתא מהעבודה יצאו ללוות אותה ואת משפחתה לקראת הטיסה שלהם  לישראל. כולם בכו. היו רגעים של אושר ורגעים של עצב. אלו היו השעות האחרונות של סבא וסבתא שלי ברוסיה. כשהם הגיעו לשדה התעופה הם עלו למטוס עם עוד משפחות יהודיות שגם רצו לעלות לישראל.

הטיסה נמשכה שלוש שעות. כשהם הגיעו לישראל בשדה התעופה חיכו להם אנשים ממשרד הקליטה. האנשים הסבירו להם את הזכויות שלהם כאזרחים במדינת ישראל, והביאו להם את כל המסמכים שהם היו צריכים. הזמינו להם מונית ונהג המונית לקח אותם לגבעת אולגה. בגבעת אולגה הם הלכו לבית של אחות של סבתא שלי, שהייתה גרה בישראל כבר כמה שנים טובות. הם הכינו ארוחה חגיגית לכבודם והזמינו עוד אחים שהיו גרים בישראל כדי לפגוש אותם, כי הם לא התראו תקופה ארוכה. במשך שבוע אחד סבתא שלי ומשפחתה שהו אצל אחותה, עד שהם שכרו דירה משלהם.

קשיי קליטה סבא וסבתא שלי הלכו ללמוד באולפן, וגם אימא שלי ודודה שלי הלכו אתם. כעבור כמה חודשים, סבא וסבתא שלי עזבו את האולפן. היה להם קשה, כי הם עבדו בשעות הבוקר ולמדו בשעות הערב. הם היו כל כך עייפים שכבר לא היה להם כוח ללמוד, אבל אימא ודודה שלי נשארו באולפן ולמדו עברית טוב. אימא שלי הייתה הכי חרוצה. אחרי אולפן א' היא התחילה לעבוד ובמקביל המשיכה ללמוד באולפן ב'. היא הבינה שהיא חייבת לעזור לאבא ואימא להתאקלם בישראל. הכי קשה היה לסבא שלי. הוא לא הצליח להתאקלם מכמה סיבות: הוא לא ידע עברית , לא הייתה לו עבודה מסודרת והוא לא הצליח להתרגל למנטליות של ישראלים. לכן, אחרי תקופה של חצי שנה, סבא עזב את ישראל חזרה לרוסיה, בלי להגיד לאף אחד. הוא קנה שם בית, התחיל לעבוד עד שהבין שקשה לו להיות לבד בלי משפחה. הוא חזר לישראל שוב פעם בניסיון להתאקלם בחברה, אבל הניסיון הזה לא צלח וסבא שוב חזר לרוסיה. סבתא הבינה שלסבא קשה מאוד ולכן היא לא הפריעה לו במעשיו. מאז – סבתא חיה בישראל עם שתי הבנות שלה: אימא שלי ודודה שלי, וסבא היה בא לבקר אותם בישראל מדי פעם.