מאגר סיפורי מורשת

שמי הרצל בן גור, נולדתי בירושלים בבית החולים "ביקור חולים" בשנת 1950 להוריי גורג'י וחנה, ממוצא עיראקי וסורי. אני ילדם השישי מבין אחד עשר. נולדתי בשכונת ממילא, שם הייתה הברית שלי, שבה לא היה מוהל אלא היה שוחט. ולאחר מכן עברנו לימין משה. בגיל 25 התחתנתי עם דניאלה בירושלים, באולמי אגרון. בגיל 26 הבאתי את ילדי הראשון להב, בגיל 29 הבאתי את ילדתי השניה טלי (אימא של יואב המראיין), בגיל 32 הבאתי את ילדתי השלישית יעל ובגיל 36 הבאתי את ילדתי הרביעית והאחרונה, הילה.

סבא הרצל בעת שירותו בצבא

כשסיימתי צבא, עבדתי במסעדה המשפחתית שנקראה "אבו שאול" בערך במשך כשמונה שנים, עד גיל 30. המסעדה הייתה בין המסעדות המוכרות בירושלים באותה התקופה (שנות החמישים), כולם היו מגיעים אליה. בין המגיעים היו: יגאל אלון, יצחק נבון, יוסי בנאי ועוד. לאחר מכן, ניהלתי מזנון של משרד העבודה, ואז במשך שנתיים עבדתי אצל מנהל חשבונות. בנוסף, עבדתי בחברת קוקה קולה, ולבסוף עבדתי במכללה למורים. בגיל 60 התחתנתי שוב עם הלנה בקיבוץ צובה.

לימודים בבית הספר

ביסודי למדתי בבית ספר גורדון בשכונת ממילא בירושלים, בכיתות א'-ח', ובתיכון למדתי בבית הספר בית חינוך עירוני ג' בשכונת קטמון בירושלים, בכיתות ט'-יב'. המקצועות אשר למדתי היו דקדוק, עברית, אנגלית, תנ"ך, טבע, חשבון, ידיעת הארץ, התעמלות, ספרות, ערבית, תושב"ע, גדנ"ע, ביולוגיה והיסטוריה. המקצועות שהצלחתי בהם הכי הרבה היו אנגלית, גיאוגרפיה והיסטוריה. היחסים שלי עם המורים היו יחסים טובים, זאת מכיוון שהייתי תלמיד ממושמע וקפדן. בכיתתי הייתה משמעת חזקה, ומי שהיה מפריע היה עומד בפינה, הולך לחדר מורים, נשלח הביתה ומקבל צעקות. למורים קראנו "המורה" ולמורות קראנו "מורתי". הייתה תלבושת אחידה שהייתה חולצה בצבע תכלת ומכנסיים בצבע אפור. היו לנו טיולים מועטים בשנה, טיול שנתי שארך שלושה ימים, טיול לגן החיות וטיול למאפיית אנג'ל בקריית משה. היו לנו מגוון מסיבות, כגון מסיבת חנוכה, מסיבת פורים ומסיבות סיום. הייתה מורה שאותה אני זוכר במיוחד ושמה ורדה הופר שהייתה המחנכת שלי, היא הייתה ניצולת שואה. ורדה הייתה עוזרת לי בכל דבר שהייתי צריך והייתי בקשר איתה גם בסיום יום הלימודים.

סיפורי ילדות

בילדותי השכנים לא סגרו את דלתות הבית במהלך היום עקב הקשר ההדוק בין חברי השכונה. היינו משחקים תופסת ומחבואים בין הדירות. השירותים של משפחתי היו מחוץ לבית. שירותים אלו נקראו "שירותי בול פגיעה". פעם בחודש הגיעה משאית שאיבה שרוקנה את השירותים, ובתוך ילדים אהבנו לצפות בתהליך. הייתי בונה יחד עם חבריי ואחיי עגלות מ'מציאות' שמצאנו כדי שנוכל לנוע בכבישים, ופעם אחת בטעות עברנו מתחת למשאית וניצלנו בנס. פעם נוספת, בגן הפעמון, שבעבר נקרא "בית הילד", היה מגרש כדורגל ומשחקים, ויום אחד כאשר שיחקנו בכדור, הכדור עף לכביש, רצתי אחריו ובלי לשים לב משאית של תנובה היכתה בישבני, העיפה אותי לגובה ונפלתי על שיח. גם פה ניצלתי בנס.

סבא הרצל במסיבת פורים בגן

מתחת למקום בו גרתי היה שטח הפקר, שטח שהוא אינו של ירדן ואינו של ישראל, ותמיד היו משחקים משחקים בין שכונת ימין משה לבין שכונת שמאע. פעם אחת זרקנו אבנים אחד על השני בתור משחק, ואני וחבר שלי לא שמנו לב שהתקרבנו לגבול עם ירדן, אל החומות. תוך כדי המשחק, במטרה להתחמק מהאבנים של השכונה היריבה, כמעט ועברתי את הגבול לירדן, אך למזלי הפסיקו את זריקת האבנים, בגלל שמישהו בשכונה היריבה אמר "אני מכיר אותו, תפסיקו".

מתכונים

את הקובה ואת האורז סבא נהג להכין בבית משפחתו ביחד עם ההורים והאחים שלו. כיום, סבא מכין את המאכלים הללו ביחד עם אשתו הלנה, לכל בני המשפחה – ילדים ונכדים, כאשר באים לבקר אותם. בנוסף, מדי פעם אני בא לסבא ומכין ביחד איתו את הקובה ואת האורז.

מתכון לקובה סלק (50 קובות)

מצרכים

1 קילו סולת

½ קילו סלק

1 בצל גדול

1 כפית פפריקה מתוקה

קומץ פלפל שחור

2 כפות מלח לימון

3 כפות סוכר

½ קילו בשר טחון

2 כפות מרק עוף

2 קופסאות רסק עגבניות

8 כוסות מים

אופן ההכנה

לוקחים קילו סולת, מערבבים עם 2.5 כוסות מים, יוצרים 50 כדורי סולת, מניחים בצד למשך 5-10 דקות. מבשלים בצל על המחבת עד שיצהיב, מוסיפים אותו לבשר הטחון, מערבבים 3 דקות.

לוקחים את כדורי הסולת, יוצרים גומה, מוסיפים את הבשר הטחון עם הבצל לתוך הגומה וסוגרים. מחממים סיר מים עם רסק עגבניות, פלפל שחור, פפריקה, מלח לימון, מרק עוף, סוכר. טועמים, בודקים שהטעם חמוץ מתוק, מוסיפים את הסלק החתוך לרצועות. מוסיפים את כדורי הקובה. כשהמרק רותח, מערבבים תוך כדי הבישול, כדי שלא ידבקו הקובות לתחתית. לאחר רתיחה, מורידים את הלהבה, ומבשלים לחצי שעה.

מתכון אורז

½ קילו אורז

2 כפות שמן

1 כפית מלח

4 כוסות מים

אופן ההכנה

מחממים את השמן בסיר, מוסיפים את האורז, ומערבבים את האורז עם השמן במשך 3 דקות. מוסיפים את המלח והמים, וברגע שהם מבעבעים, לאחר כ-20 דקות, מורידים את הלהבה עד הסוף. משאירים את הסיר מכוסה למשך 5 דקות, כדי שכל האדים יספגו לתוך האורז.

יש לי חלום

יש לי חלום, חלום שאני חושב עליו לא מעט, והוא להוריש את החוויות והזיכרונות שלי, שעיצבו את דמותי, לילדיי ונכדיי ולאנשים צעירים שאני פוגש בחיי היום יום. אני ארצה לעשות זאת על ידי סיפורים וחוויות מילדותי משכונת ימין משה, מהתקופה שהייתי בצבא, מפגישות עם חברים ומההיסטוריה של המדינה, שבה חייתי כילד, כמבוגר ועד הלום. אני רוצה לעשות זאת כדי שהצעירים ממני ילמדו כיצד להתמודד עם מצבים שונים בחיים. את חלומי זה אני מגשים באמצעות סיפור החיים שכתבתי יחד עם נכדי יואב, שאני מפרסם במאגר הסיפורים של תכנית הקשר הרב דורי, וגם בשיחות עם הנכדים ואנשים אחרים שאני פוגש בטיולים, בקורסים ועוד.

כצעיר ליוו אותי שני חלומות – עוד בכיתות מסיום בית הספר היסודי אהבתי הסטוריה וחלמתי לכתוב עוד ספרי הסטוריה או רומנים הסטוריים. אהבתי במיוחד את העת החדשה ואת התקופה בין שתי מלחמות העולם. בנוסף, כשהייתי ילד רציתי להיות שחקן. אבי ראה שאני מצחיק ומבדר ושוחחתי איתו על האפשרות ללמוד משחק. אמרתי לו שזה עולה הרבה כסף, אבל אבא ענה שבזה הוא לא יכול לעזור לי.

אלה היו שני חלומות ילדות שלי שלא יכולתי להגשים במשך שנים רבות. יכול להיות שלא היה לי מספיק עידוד מההורים לכך, ובנוסף המציאות של נישואין והצורך להתפרנס לאחר השירות הצבאי גרמו לי לדחות ולדחות את הלימודים כדי להתפרנס. אבל אף פעם לא שכחתי את חלומותיי ו״מוטב מאוחר מאשר אף פעם״. לכן, לאחר פרישתי לגמלאות התחלתי לפעול כדי להגשימם. היום אני לומד קורסים בתכנית ללימודי תעודה באוניברסיטה העברית. האחד ב״היסטוריה כללית״ והשני נקרא ״מדע הדתות״. פעם בשבוע אני גם לומד ב״תיאטרון פסיק״ בירושלים משחק לשחקנים חובבים.  במסגרת הלימודים כתבנו בשנה שעברה בזוגות מחזה בנושא ״סודות״ ואף העלינו אותו מול קהל. כשעבדתי במכללה כמנהל אדמיניסטרטיבי סיפר לי אחד המרצים סוד שנתן לי השראה לכתיבת המחזה. בפעם הראשונה בחיי עמדתי כשחקן מול קהל גדול. זו הייתה חוויה מרגשת של הגשמת חלום שלי מהעבר הרחוק, שהוציאה ממני יכולות שלא ידעתי שקיימות בי, והעניקה לי אומץ ובטחון להופיע בפני קהל.

געגוע

געגוע אשר קיים בי, הוא הגעגוע לאחי הגדול אלי. אחי שירת במשטרה ונהרג בפעילות מבצעית. קיבלתי ממנו הרבה תובנות לחיים, והיינו גם אחים טובים וגם חברים טובים. אחי עזר לי בהחלטות החשובות בחיים, כמו היכן לשרת בצבא, באיזה בית ספר תיכון ללמוד (אותו בי"ס) ובאיזו אוניברסיטה ללמוד. אלי קבור בהר הרצל. באזכרות שונות, גם ביום הזיכרון וגם ביום השנה לפטירתו, אני מתמלא בגעגועים לאחי היקר. אלי נהרג ב-13 בינואר שנת 1989.

כיום

סבא הרצל מתגורר בירושלים בשכונת תלפיות. הוא הרצל נוהג לבשל ולאפות ביחד עם אשתו הלנה. השניים נוהגים לארח את בני המשפחה פעם בשבועיים. הרצל לומד תיאטראות והיסטוריה כללית, מופיע בהצגות חובבנות ועושה ספורט. כמו כן, הרצל נפגש אחת לשבוע ביחד עם החברה שהכיר דרך המתנ"ס – "הפרלמנט". סבא אומר: "כשמישהו חולה, נפצע, מתלונן, מרגיש לא טוב, אני נוהג להגיד לו – יהיה בסדר, אל תדאג, זה יעבור לך, קטן עליך – במטרה לעודד אותו ולהשאיר אותו אופטימי."

תקוותו של הרצל, היא שמשפחתו תהיה בריאה לעד, עם חיים מאושרים וארוכים, ולראותם כמה שיותר. הוא אומר: "הייתי רוצה להמשיך לעבוד בכמה מימי השבוע או להתנדב במקומות מסוימים".

הזוית האישית

יואב הנכד המתעד: מאוד אהבתי לראיין את סבא הרצל. נהניתי לשמוע על חוויותיו מן העבר, ועל משמעותיהן בעיצוב חייו של סבא.

סבא הרצל: נהניתי מאוד להתראיין בתכנית הקשר הרב דורי, שמחתי להיזכר באירועים שקרו לי בעבר ולהשקיע זמן איכות עם נכדי האהוב יואב.