מאגר סיפורי מורשת

שמי דניאל בן אהרון, נולדתי בשנת 1952 בתאריך 16/03 בתל אביב. להוריי קראו יעקוב ואטי, אבי נולד בפולין ואמי נולדה ברומניה.

ילדותי

גדלתי ברמת גן ולמדתי בבית ספר הגבעה. שיחקנו במשחקים שונים כמו: כדורגל, מחניים, גוגואים (משחק שהכנו לבד מגרעיני משמש). בנוסף שחקנו בגולות, חמור ארוך (קפיצות), חמש אבנים, סטנגה ועוד.

הייתי ילד שובב מאוד, בגיל 5 בגן חובה כשהיינו אמורים ללכת הביתה הצטרפתי לחבר מהגן הביתה בלי שאף אחד ידע כי רציתי לראות את התרנגולים שלו בחצר, בתור ילד התפעלתי מהתרנגולים. הגן היה לא רחוק מהבית ואמא שלי חיכתה לי ולא הבינה איפה אני.

הייתי בגיל 14 אם אינני טועה, יום אחד מצאתי אופניים ישנים ברמת גן ליד הבית. רכבתי על האופניים מרמת גן לנתניה לבקר את סבתא שלי. כשחזרתי לכיוון הבית החלקתי בדרך וקיבלתי מכה חזקה ברגל, ניסיתי למצוא בדרך מי שייקח אותי הביתה. מישהו עצר והסכים אבל – בלי האופניים. הייתי נער עקשן ולא הסכמתי. וכך בכוחותיי האחרונים הצלחתי להגיע בסוף הביתה. שכבתי עם רגל פצועה שבועיים בבית כתוצאה מההרפתקה הזאת. אחרי שהחלמתי הלכתי לתחנת המשטרה למסור את האופניים, קיבלתי מהמשטרה פתק שבמידה ולא ידרשו אותם אני אוכל לקבל את האופניים אלי. לאחר כמה שבועות קיבלתי מכתב מהמשטרה מכתב שבעל האופניים הגיע לדרוש את האופניים האבודות.

תקופת הבגרות וחוויות מיוחדות – זיכרון חביב עליי היה כשהייתי נער

אני ועוד מספר חברים רצינו לבנות רפסודה. החלטנו לאסוף חביות וקרשים. את מה שאספנו לקחנו לנחל הירקון. ושם בנינו את הרפסודה. היינו בטוחים שאנחנו בונים את הרפסודה הטובה ביותר! משם רצינו להפליג לאפריקה ולטפל שם בחיות. אין צורך להוסיף שחווית ד"ר דוליטל לא התממשה אבל הרעיון ורצון היו בהחלט קיים.

סבא בצעירותו

בגיל 16 התחלתי ללמוד בטכני של חיל האויר בחיפה, עשיתי טירונות בגיל 16 לפני שהתחלנו את הלימודים אז היה חורף קשה מאוד, גשמים והצפות.

שירות צבאי

שירתי בחיל האוויר בבסיס תל נוף בטיסת פנטומים – טיסת 119 – המכונה גם טייסת העטלף". המוטו של הטייסת הוא: "ביום בליל ובערפל – אנחנו טסים גם כשהציפורים הולכות ברגל". במלחמת יום הכיפורים בבסיס רפידים שהיה בסיני, בשעה 02:00 בפרוץ המלחמה, תקפו את הבסיס מספר מטוסי מיג. הם הטילו צצות על המסלול וגם אל הפיר התת קרקעי שלנו.

גמלאות

אני אדם עם תחביבים רבים, שנים עבדתי בחברת חשמל, הסתובבתי ברחבי הארץ ותוך כדי העבודה הכרתי אנשים רבים ומעניינים. אותם אנשים עסקו בעבודת ידיים עם עצים, החלטתי גם אני לנסות וכך התגלגלתי לכל מיני מקומות בארץ, אספתי עצים והתחלתי להכין מהם שעונים, שולחנות ועוד . הבנתי שאני אוהב מאוד את העשייה הזאת. מפה לשם הכרתי עוד אנשים מעניינים ומוכשרים וביחד יש לנו היום נגריה שבה לכל אחד יש את המקום שלו לעבוד על הדברים שהוא אוהב.

כיום אני מתעסק פחות העבודה בעץ, בשנים האחרונות אני עוסק יותר במחזור. אני ממחזר ומשפץ דברים שאנשים זורקים, באספנות, אני משתתף המכירות פומביות ונהנה מאוד מהעשייה שלי.

הזוית האישית

הנכד יובל: החוויה מהשיחה עם סבא הייתה נעימה. סבא אוהב לדבר ולספר סיפורים ואני אוהב להקשיב ולשאול שאלות. בעת המפגשים נוצרה הזדמנות שסבא מספר על ילדות וצבא, סיפורים מצחיקים על הילד והנער השובב שהיה ואני צחקתי ונהניתי מאוד מזמן האיכות שלנו יחד.