מאגר סיפורי מורשת

שמי עמליה שרה יוסיפון, אני משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי יחד עם סבא שלי, דוד בעבור. סבא נולד בשנת 1946, בעיר דמשק שבסוריה, הוא עלה לארץ עם משפחתו בשנת 1957. סבא סיפר לי את זיכרונותיו מתקופת ילדותו ועלייתו לישראל ויחד תיעדנו את סיפורו.

סבא דוד נולד בסוריה בדמשק, ילד שלישי מארבעה אחים. כשהיה בן שנתיים ומלחמת העצמאות פרצה בישראל החלו פרעות בדמשק, קרובי משפחה שלו נפצעו בפרעות בבית כנסת ואביו החליט לברוח לבירות שבלבנון.

כשסבא דוד היה בן תשע אביו נפטר, כשהמשפחה הייתה בבירות בלבנון. אמו האלמנה נאלצה להתמודד עם גידול ופרנסת ארבעת הילדים ובסופו של דבר קיבלה החלטה לעלות לישראל. הם עלו לישראל כשסבא דוד היה בן 11. בארץ היה לאמו קשה מאוד לפרנס את ארבעת הילדים ולכן כל ילד נשלח לקיבוץ אחר. סבא דוד הגיע לקיבוץ "שער הגולן". המבוגרים שטיפלו בו בקיבוץ היו מאד נחמדים, אבל שאר הילדים בקיבוץ נידו אותו גם את עוד שני ילדי החוץ, שהיו שם בקיבוץ, ילדי חוץ לא היו בני הקיבוץ ובדרך כלל לא זכו לאהדה בחברת הילדים שהציקו להם.

סבא דוד סבל מאוד בתקופה זו בקיבוץ, הוא כתב לאמו תכופות וביקש ממנה להחזיר אותו הביתה. הוא בילה שנתיים בקיבוץ, אך חלם במשך כל התקופה הזו לחזור הבייתה ולעזור לאמו האלמנה, להתפרנס ולהחזיק את הבית. סבא דוד היה התלמיד המצטיין בבית הספר ותמיד קבל על כך פרסים, אך למרות שהיה תלמיד מצטיין, לא הצליח להמשיך בלימודין, כי בערך כשהיה בגיל 13-14, עזב את הקיבוץ וחזר לבית אמו שגרה אז במושבה הגרמנית בחיפה. כדי לעזור לה בפרנסת המשפחה, הוא החל לעבוד כסבל ותמך בבני משפחתו.

במהלך החיים סבא דוד, שהיה נער מוכשר מאוד, צמח והתפתח, הוא התחיל לעבוד בבנק. תחילה כפקיד ולאחר מכן כמנהל חשבונות, הוא שימש במגוון תפקידים מלאי אחריות. בהמשך הוא מאוד רצה להיות עצמאי ולא שכיר, ולכן עשה הסבה מקצועית. הוא שינה את מקצועו והפך לנגר מוכשר וראה ברכה בעמלו, תודה לאל.

סבא שלי סיפר לי על ההכרות שלו עם סבתא שלי, באחד הימים, סבא שלי הלך לבקר חבר שלו מהעבודה וסבתא שלי שרה נכחה שם במקום. מייד כשראה אותה, התחיל לחזר אחריה. חיזורים שהסתיימו בנישואים. סבא וסבתא התחתנו, כאשר סבא היה בן 19 וסבתא שרה הייתה בת 18 וחצי, זה היה בשנת 1965. שנה לאחר מכן (1966) נולד בנם הבכור איציק ובהמשך נולדו להם עוד שלושה ילדים: נעמי, שגית ובנם הקטן, שהוא אבי, משה.

אני וסבא שלי עם ציור שהכנתי לו

הזוית האישית

הנכדה עמליה שרה: לצערי הרב סבתא שרה נפטרה בשנת 2012. אני הייתי תנוקת בת שנה וחצי כשהיא נפטרה ולא זכיתי להכיר אותה – יהי זיכרה מבורך לעד.

הסיפור נכתב במסגרת תכנית הקשר הרב דורי, בבי"ס טל, ראש העין בהנחייתה של המורה דנה אסרף.