מאגר סיפורי מורשת

שמי פריד דוד, נולדתי בתאריך 22.8.1946 בעיר קרלובי וארי שבצ'כיה. בגיל שלושה חודשים אמי לקחה אותי לסבי בקניה, היו הרבה עצירות בדרך (לא היו מטוסים כמו היום). עצרנו בתחנת ביניים בלוב, משם המשכנו לקהיר במצרים ומשם עם מטוס ימי לאורך הנילוס.

שהינו בקהיר כשנתיים ומשם חזרנו לפריז לחצי שנה. מפריז עלינו ישירות לארץ ישראל מיד לאחר הקמתה. כשהגעתי לארץ, הייתי בן שנתיים ושמונה חודשים. זו הייתה תקופה מאוד קשה בארץ, היה חוסר במזון ובמקומות דיור. קיבלנו מזון לפי תלושים, אנשים נאלצו לגור בצריפים ואפילו באוהלים, היה שם חם מאוד בקיץ וקר מאוד בחורף (כל המשפחה הייתה בחדר אחד מקסימום שניים).

מצב החיים בארץ השתפר במעט, עד שבשנת 1956 הייתה מלחמה מול מצרים – "מבצע קדש", שבו נכבש כמעט כל חצי האי סיני. לאחר כמה חודשים המלחמה נגמרה והחזרנו את כל השטחים שנכבשו למצרים.

בגיל 18(בשנת 1964) התגייסתי ושירתי בצבא בחיל האוויר כשנתיים וחודשיים. לאחר מכן התחלתי לעבוד. בשנת 1967 פרצה מלחמת ששת הימים, בה נכבש כל חצי האי סיני ורמת הגולן. כדי לשמור על כל השטח בתקופה זו זומנו אנשים רבים לשרת במילואים, זומנו מספר פעמים בשנה לכחודש ימים בשירות המילואים, במקומות מרוחקים מהבית (לקח יום שלם בנסיעה באוטובוס לכל כיוון).

בשנת 1970 התחתנתי עם אשתי דליה וב-1971 נולדה לנו בתנו הבכורה ציפורה (ציפי).

החל מ-1971 החלו צליפות של הצבא המצרי מעבר לתעלת סואץ עד שנת 1973. בשנה זו פרצה מלחמת יום כיפור. כבר בצהריים הבינו שלא היו מספיק חיילים אז פתחו בגיוס המונים ואותי גייסו לגזרת רמת הגולן. חנינו ליד סוללת תותחים שירו על הסורים ברמת הגולן. ישבתי ברכב בחניון לילה, בהתארגנות להמשך הדרך ספגנו הפגזה של הסורים. קפצתי מהרכב לשוחה שהייתה ליד הכביש ובזמן שנחתתי בשוחה, שמעתי רסיס שפגע באחד הרכבים. לאחר מספר דקות הבחנתי ברסיס שפגע בדיוק היכן שישבתי, ניצלתי בנס.

בשנת 1979 נולדה לנו בתנו השנייה ששמה שמרית (אימא של נכדי המתעד הראל), ובסוף שנת 1985 נולדה לנו בת נוספת ששמה מיטל.

מסר לדור הצעיר: אין כמו שלום וסובלנות כלפי האחר. בלי זה, למעשה, אין שלווה בחיים.

הזוית האישית

סבא דוד: היה לי כיף להעביר את סיפור חיי לדור הצעיר.

הראל הנכד המתעד: נהניתי לשמוע את סיפורו המרתק והמטלטל של סבי על המלחמות של פעם ועל כל מה שנעשה בשביל להגן על המדינה.