מאגר סיפורי מורשת

שמי גילי בראל, אני משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי יחד עם סבתא שלי דבורה אבודרם. מכל הסיפורים ששמעתי מסבתא שלי בחרנו לתעד את חוויותיה של סבתא ממלחמת יום הכיפורים, מלחמה בה נפל סבי בשבי המצרי.

סבתא דבורה נולדה לבית משפחת קוזלובסקי, בתל אביב, בשנת 1948, שנת הקמתה של מדינת ישראל.

סבתא דבורה מספרת על מלחמת יום הכיפורים

"ימי "יום כיפור" בתל אביב תמיד היו שקטים מאוד, עד יום כיפור של שנת 1973, הייתי בבית של הוריי. התעוררתי לקול של דיבורים רמים ברחוב. הסתבר לאחר שעות אחדות שפרצה מלחמה".

"מלחמת יום הכיפורים פרצה ביום הכיפורים ה'תשל"ד, 6 באוקטובר 1973, בהתקפת קואליציה של צבאות מדינות ערביות נגד ישראל, בהובלתן של סוריה ומצרים, שנתמכו על ידי חילות משלוח מארצות ערב, בעיקר מעיראק ומירדן. המלחמה התרחשה בעיקר בסיני וברמת הגולן, ונמשכה עד 24 באוקטובר 1973, יום כניסת הפסקת האש לתוקף. חילופי אש נמשכו עד 26 באוקטובר בחזית המצרית בסיני ועד מאי 1974 בחזית הסורית ברמת הגולן בתום מלחמת ההתשה במובלעת הסורית." (ויקיפדיה)

בעלי נפל בשבי

בעלי, דוד, (סבא של גילי) היה באותם ימים במילואים בתעלה ולא ידעתי מה קורה אתו. ברחובות לא נראו אנשים צעירים, רובם בגדול גוייסו. במהלך התקופה לא שמענו ידיעות מדוד, לקראת אמצא אוקטובר פורסמה ידיעה בעיתון "הארץ". חברה של אמי ראתה את הידיעה וסיפרה לאמי. בידיעה דובר על סגן ד.א. יליד איסטנבול, תושב חולון. הן היו בטוחות שמדובר בבעלי דוד, אי אפשר היה להתבלבל. החברה אמרה לאמי: "לכי, תספרי לדבורה ותהיי לידה…" כדי להיות בטחות נסעו אמי וחברתה לקצין העיר וביקשו לודא האם זה דוד, שנפל בשבי. בקצין העיר טרם התקבל מידע והם לא נתנו עוד מידע.

אמי חששה לעלות לביתי ולספר לי על הידיעה והחברה שלה עלתה לפניה וסיפרה לי על הידיעה בעיתון הארץ. מאוחר יותר זה פורסם גם בעיתוני הערב "ידיעות" ו"מעריב".

למחרת היגיע נציג מקצין העיר עם הידיעה הרשמית שהתקבלה מ"הצלב האדום". הם העמידו לרשותי איש קשר מהצבא, ששלח אותי ל"אולמי תחביב"

כתבה בעיתון ובה פרטים שהתאימו לתאור בעלי, חכיתי להודעה רשמית מקצין העיר שהגיע למחרת עם איש צבא שהיה קצין העיר והוא אמר לי שבעלי נפל לשבי. כשהשמוע פשטה שבעלי בשבי, אנשים רבים הגיעו לבית הוריי. שכנים שלא ידעו במה מדובר".

אתר פארק לטרון – עיטור העוז לסרן דוד אבודרם

קישור לסיפורו המלא של דוד: סרן דוד אבודרם בעל עיטור העוז

"16 לנובמבר. היה זה יום גדול בחייו של דוד. הוא היה באחת הקבוצות הראשונות של שבויים שהוחזרו למולדת. באותו יום הורשה להתגלח. ניתנו לו לבנים ופיז'מה. מטוס הביא את השבויים ישר מקהיר ללוד, שם קידמו את פניהם ראש הממשלה, הרמטכ"ל ואישים אחרים.

תשעה חודשים שכב דוד בבית החולים של תל השומר. הוא עבר שלושה ניתוחים. בימי שכבו בבית החולים המשיך בלימודיו. בחודש ינואר של שנה זו קיבל תואר מאוניברסיטת תל-אביב. זמן קצר לאחר מכן התנדב לתקופה נוספת של שרות בצה"ל".

אחרית דבר

סבתא דבורה מספרת: בתאריך 16 לנובמבר שוחרר דוד מהשבי וחזר הבייתה. הוא עבר עוד טיפולים ניתוחים בכתף. במהלך השנים החיים חזרו למסלולם. דוד המשיך לתת הרצאות ולספר את סיפור המלחמה והשבי, בימי הזיכרון בבית הספר ליד"ה בירושלים (ליד האוניברסיה).

היום יש לנו שמונה נכדים מקסימים, גילי עמה אני משתתפת בתכנית הקשר הרב דורי, היא הנכדה החמישית והיא עולה לכתה ה'.

הזוית האישית

סבתא דבורה: הייתה חוויה נעימה להשתתף יחד עם נכדתי גילי בתכנית. בעלי, דוד השתתף בתכנית לפני ארבע שנים עם נכדתנו מאיה, אחותה של גילי, הם היגיעו לסיור בבית התפוצות ומאוד נהנו. אנחנו, השנה, קיבלנו סיור מודרך ב"זום", שהיה פחות מוצלח ונשמח לבקר פיזית במוזיאון המחודש "אנו".