מאגר סיפורי מורשת

שמי מאיה ובמסגרת תכנית הקשר הרב דורי בה השתתפתי, תיעדתי את סיפורו של סבי, דב סומפולינסקי שנולד בדנמרק.

סבי נולד באותו בית חולים כמו ההורים שלו, זה היה מאוד נדיר, כי באותו זמן היהודים נדדו מעיר לעיר ואף מארץ לארץ ולא נשארו להתגורר באזור אחד הרבה שנים.

ברנרהד היה השם הקודם של סבא שלי אבל כשעלה לארץ הוא שינה את שמו לדב, משום שהמשמעות של בר באנגלית הוא דב וכך קוראים לו עד היום.

בשנת 1950 עלה אבא של סבא שלי לבדו כדי למצוא עבור משפחתו מקום מגורים ועבודה עבורו. כשנה לאחר מכן כל המשפחה עלתה לארץ, כאשר נסעו ברכבת מקופנהגן עד מרסיי שבדרום צרפת וממרסיי עלו לאונייה. כעבור ארבעה ימים הגיעו לחיפה ומשם נסעו למקווה ישראל, שם הוא מצא עבודה ודירה עבור המשפחה. הם הגיעו בערב פסח ולמחרת בחג שלחו אותם לבית הספר ישורון בחולון. מאחר שלא ידעו אף מילה בעברית, הקליטה הייתה קשה וארוכה.

בשנת 1958 סבי התגייס לנח"ל בני משקים לפיקוד, מאחר שבתיכון למד בקיבוץ בארות יצחק וזה היה מסלול הגיוס של בני המשקים. לאחר טירונות יצא לקורס מפקדים ולאחר הדרכה קצרה בבית הספר למפקדים, יצא לקורס קצינים. לאחר זמן קצר כל מחלקתו נדבקה בצהבת קשה ולא היו ראויים להמשיך במסלול הנ"ל. סבי ביקש לעבור לסיירת מיעוטים (בדואים ודרוזים), שם שירת עוד שנה באזור שבין ניצנה בדרום לאילת.

הוא השתתף בכמה מלחמות: כמילואימניק במלחמת ששת הימים, בכיבוש חאן יונס ברצועה ובמלחמת יום כיפור ברמת הגולן ובהמשך בצפון סיני ובמלחמת לבנון כקצין בג'אבל ברוך, ובין לבין עשה עשרות ימי מילואים מדי שנה.

לסבא יש המון תחביבים ברוך ה׳, אבל אני בחרתי באחד – אוסף החנוכיות שלו.

אוסף החנוכיות של סבא

אוסף החנוכיות של סבא דב תלויות על הקיר שבביתו. לסבא יש קיר בביתו עם למעלה מ-40 חנוכיות שאסף מכל העולם וכולן מאוד יפות ושונות אחת מהשנייה.

לקראת סיום לימודים בבית ספר היסודי סבי אמר להוריו שהוא מעוניין ללמוד בתיכון, ומאחר ששכר לימוד בתיכון היה גבוה מיכולתם של הוריו לממן, הם הציעו לו לעבוד ביום וללמוד בתיכון ערב משש עד תשע. הוא לא הסכים לכך ואז בדק אפשרות ללמוד במקווה ישראל, מקום מגוריו כילד, אך בית הספר סירב לקבל את ילדי העובדים שלא בתנאי הפנימייה.

סבי דב החליט לפנות למשרדי הסוכנות היהודית מאחר ועדיין היו נחשבים כעולים חדשים. הוצעה לו אפשרות של לימוד משולב בעבודה בקיבוץ שדה אליהו-יסנה או בארות יצחק והוא בחר בבארות יצחק בגלל הקרבה. הסוכנות הגיעה להסדר כספי עם הוריו, מאחר שאביו עבד במקווה ישראל שגם היה מסובסד על ידי הסוכנות. לאחר סיום לימודיו בתיכון בבארות יצחק היה לו קושי לצאת ללימודים גבוהים, מאחר והקיבוץ סירב בשעתו לממן את לימודיו, ובסופו של דבר יצא בכוחות עצמו ועבד בכל שנות לימודיו בעבודות חקלאיות שאפשרו לו קיום ותשלום שכר הלימוד הגבוה. סבא אומר שמי שמבין את חשיבות הלימודים יחתור אליהם, גם אם לפעמים זה לא קל ולא פשוט.

לאחר שתי שנות חברות בקיבוץ, אחרי הצבא יצא סבי ללימודים בפקולטה לחקלאות של האוניברסיטה העברית ברחובות, שם סיים את שני תאריו ולאחר מכן ובמקביל ללימודי תואר שני העביר קורס בפקולטה לחקלאות בשם "הכרת העשבים והדרתם", ובמקביל לימד במקווה ישראל שמינית קורס בשם "הגרופלסטיקה" שמשמעותו הוא שימוש בפלסטיק בתחום החקלאות. בשנת 1970 התחיל לעבוד במשרד החקלאות כמומחה ארצי לירקות ותעשייה. בהמשך נשלח על ידי המשרד ללמוד בהולנד בבית הספר הגבוה למומחי פטריות. כל חוות הפטריות בצפון הארץ שמספק לנו פטריות למדו אצלו את השיטה ההולנדית לגידול פטריות.

בשנת 1979 עזב את משרד החקלאות והתחיל לעבוד בשמאות חקלאית. במקצוע זה הוא עוסק עד היום למעלה מארבעים שנה ונותן שירותים לחברות ביטוח, לחקלאים, עורכי דין ולבתי משפט, כמי שהתמחה בענף זה עסק גם בגישור בבוררויות בנושאים חקלאיים. עיקר עבודתו היא עבור משתלות, מכוני תערובת, מרכזי מזון ויצרני: כאשר חקלאי מתלונן שהמוצר שהוא רכש איננו תקין, היצרן פונה למבטח שלו ומעביר אליו את התלונה ומעביר את הטיפול אל סבא דב, והוא צריך לבדוק את נכונות התלונה, קביעת גובה הנזקין של המתלונן ויישוב התלונה.

כיום הוא הוותיק מבין השמאים החקלאיים ומטבע הדברים, כאשר ישנן מחלוקות בין השמאים – הנושא מועבר אליו להכרעה.

הזוית האישית

סבא דב: נהניתי לדבר עם מאיה ולספר לה את הסיפור שלי. אני חושב שתכנית הקשר הרב דורי יוצרת קשר חשוב בין הדור המבוגר לדור הצעיר וכיף היה לי לחלוק עם נכדתי מאיה את סיפור חיי ולתעד אותו לדור הבא.

מאיה הנכדה: התכנית קירבה מאוד אותי ואת סבא, כי נפגשנו ודיברנו על עברו ואיך הוא היה כשהיה בגילי. למדתי על מוסר העבודה שלו וכוח הרצון שלו. התרגשתי לשמוע וללמוד עוד על סבא, מה שלא יוצא לנו לעשות ביום יום.