מאגר סיפורי מורשת

שמי נעמי קרן, אני משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי, יחד עם סבא שלי גרשון קרן. סבא גרשון הוא אבא של אבא שלי, הוא סיפר לי על שרשי המשפחה ועלייתם לישראל ויחד תיעדנו את סיפורו.

סבא גרשון מספר:

"נולדתי בעיר הבירה של צ'כיה, בעיר פראג בשנת 1947. ההורים שלי לקחו אותי בגיל שנתיים למדינת ישראל, כי הם נאלצו לברוח מצ'כיה בגלל חוקים חדשים שעמדו לחוקק במדינה. חוקים שהיו אמורים, למנוע יציאה של מהנדסים, עורכי דין ורופאים מהמדינה. אבא שלי היה רופא בפראג ולכן החליטו ההורים שלי לברוח מהמדינה. הם לקחו איתם שתי מזוודות כל אחד ואותי תינוק בן שנתיים. הם סגרו את דלת הדירה והשאירו אחריהם את כל רכושם. מפראג לקחו רכבת לכיוון איטליה, שם עלו איתי על אונייה ואחרי הפלגה של כמה ימים הגענו למדינת ישראל.

אני כמובן לא זוכר את כל מה שסיפרתי לך עד עכשיו כי הייתי עדיין תינוק בן שנתיים, אבל כמובן ששמעתי כמה פעמים את הסיפורים האלה מההורים שלי.

הגענו עם האונייה לנמל בחיפה. שם חיכו לנו אחותה ובעלה של סבתא שהגיעה כמה חודשים לפנינו לישראל. גרנו בביתם, מספר חודשים, עד שאבא שלי קיבל משרת רופא בבית חולים בלינסון בפתח תקווה ואז עברנו לתל אביב. אחי נולד כשהייתי בן חמש שנים.

סבא מספר על ילדותו

"מכיתה א' עד כיתה ז' כולל, היתה לי ילדות נהדרת בתל אביב בשכונת יד אליהו.

בשכונה היתה גבעה מאוד מאוד גבוהה ששם חברי ואני בילנו הרבה מאוד מזמננו החופשי. אני התענינתי למשל: איך בונות נמלים קן? בחפירה איטית בן נחילי הקן של הנמלים חפרנו הרבה ימים, ומצאנו חדרים שבהם אחסנו הנמלים מזון לחורף, מזון שכלל ענפים, גרעינים ושיירים שונים של מזון. חדרים שבהם נחו וישנו נמלים, חדרים שהיו בבניה ואפילו מצאנו את המקום שבו הייתה המלכה של הנמלים".

סבא סיפר לי שהייתה בזמנו מכת ארבה בישראל. הארבה זה חגב שעושה הרבה נזקים לחקלאות. הוא זולל בעיקר חיטה ועצים שנקרים בדרכו ולכן היה צריך להשמיד או לגרש אותו ממדינת ישראל. סבא ומשפחתו אספו את הארבה בשקים, ומכרו אותם לפי משקל לתימנים. הם היו מטגנים אותם במחבת ואוכלים אותם, מאכל שמותר על פי הדת.

סבא ממשיך ומספר: "אותה גבעה שימשה אותנו, גם כמגרש משחקים ושם בילינו שעות עם חברים בשעות אחר הצהרים, שעות של כיף כי ,כמו שאת יודעת, טלוויזיה ופאלפונים לא היו אז. לכן חוץ מלקרוא ספרים וקראנו הרבה , היינו משחקים בעיקר בחוץ.

בית הספר העממי (היסודי), בזמני היה מתקיים במשמרות. משמרת בוקר הייתה בין השעות 8:00-12:00 ומשמרת צהרים הייתה בין 12:00-16:00. כל שליש היינו  מתחלפים. בית הספר היה כמובן קרוב לבית ולקח בערך 10 דקות להגיע בהליכה לבית הספר. מכוניות פרטיות כמובן לא היו לרוב המשפחות וגם לנו".

סיפור נוסף מרתק, מספר לי סבא, על כוורות של דבורים שהיו באותה גבעה. פעם אחת ניסו סבא והחברים שלו להוציא חלת דבש מהכוורות. "את יכולה לתאר מה קרה לי ולחברים שלי כתוצאה מהטעות הזאת שכמובן לא חזרה יותר על עצמה".

סבא ממשיך: "באותה תקופה גם לא היו מקררים חשמלים בנמצא בישראל. מה שנקרא אז מקרר היה בלוק של קרח שנקנה ואותו  הכניסו למקרר וככה שמרו על המצרכים שהיו זקוקים לקירור. את בלוק הקרח היה צריך כל יום לקנות מחדש כי הוא נמס. כל יום הבחור שמכר לנו קרח עבר בשכונה. הייתה לו עגלה עם סוס ופעמון שבעזרתו היה מודיע על הגעתו. את בלוק הקרח היה צריך לשבור לחצי או לשליש על מנת להכניס אותו למקרר וכך קנינו כל יום או שליש או חצי בלוק קרח. את השברים של בלוק הקרח שהמוכר שבר היינו רצים אחרי העגלה שוטפים קצת במים ואוכלים זה היה כמו ממתק.

אלו היו חלק לא קטן מהחוויות שלי ביד אליהו עד גיל הבר מצווה שם גם עליתי בבית הכנסת לתורה. בכיתה ח' ההורים שלי עברו לגור בפתח תקווה, כי אבי קיבל משרה בבית חולים "השרון" בפתח תקווה".

בפתח תקווה סבא הצטרף לתנועת "הנוער העובד והלומד", שם בילה חלק גדול מזמנו. חלק אחר מזמנו הקדיש סבא לחוג טיסנים, שכלל בין היתר בניה והטסה של טיסנים.  בגיל 17 סבא למד להטיס דאונים במסגרת החוג ובסיום הלימוד קיבל להפתעתו את הזכות להטיס לבדו דאון, כטייס בודד ללא טייס מלווה. זה מאורע שמלווה את סבא עד היום כדבר מופלא בטבע, דבר המחקה את מעוף הציפור כי הדאון הוא מטוס ללא מנוע.

סבא נבחר גם לטוס לארצות הברית במסגרת קבוצה של חייל אוויר שכללה חמישה טייסים ושני גדנ"עי אוויר, שסבא היה אחד מהם. בארצות הברית סבא נפגש עם סגן הנשיא של ארצות הברית, והכותרת של המסע היתה קורס טייס על מטוס פייפר. מטוס עם מנוע. סבא סיים בעיר פתח תקווה את לימודיו בבית הספר התיכון על שם "אחד-העם". כמובן בתום לימודיו הוא התגייס לחיל אוויר .

סבא מספר: "בגיוס התחלתי "קורס טייס", אבל מהר מאוד החלטתי שאני לא רוצה ל"חתום קבע" חמש שנים בצבא כדאי להיות טייס, אלא רק שנתיים וללמוד רפואה באוניברסיטה וזה מה שעשיתי. אני לא מצטער על כך! עד היום אני עוסק ברפואת ילדים, כבר 43 שנים, ומאוד מאוד נהנה מזה ולא מצטער על החלטתי!"

החלום שלי

סבא מספר: חלום הילדות שלי היה להיות טייס וגם רופא.

את הטייס סיימתי בגיל צעיר ולהיות רופא ילדים אני עד היום ממשיך ומממש את חלומי. חלומי לזכות לראות את כל נכדיי ונכדותי גדלים שמחים מאושרים ובריאים יחד עם סבתא סבא וההורים.

הזוית האישית

נעמי: היה לי כיף לעבוד עם סבא. שמעתי סיפורים על המשפחה ועל החלומות של סבא ואיך הוא הגיע לארץ, וזה מאוד מענין ומיוחד. גיליתי דברים חדשים על סבא וילדותו. אהבתי את זה שהייתי רק אני וסבא בלי שאר הבני דודים והאחיות. הייתי רוצה לאחל לסבא שימשיך לטייל עם סבתא בימי שבת ולשלוח לנו תמונות.

סבא גרשון: היה לי כיף לספר לנכדה שלי, נעמי, קצת מהחוויות שהיו לי בתור ילד ונער בתקופה שלפני שישים שבעים שנה. אני מאחל לנעמי שגם היא תזכה לספר לנכדים שלה את סיפור חייה בתקופה שהייתה תלמידה בבית ספר בין ההדרים.