מאגר סיפורי מורשת

שמי גנריך גוכשטט, נולדתי בעיר צ'רנוביץ' שבאוקראינה (כשאני נולדתי שם היא הייתה שייכת לברית המועצות) ב-11 באפריל בשנת 1946. נולדתי בשם "הייני", שהיה שם גרמני לילדים, וכשהתבגרתי קראו לי היינריך. בברית המועצות לא אהבו את השם שלי כי הוא היה שם של האויבים הגרמנים שלהם במלחמת העולם השנייה, לכן שיניתי את השם לגנריך ולאחר כמה שנים שיניתי עוד פעם את השם, לגינדי. כשעליתי לארץ חזרתי לגנריך.

לאבא שלי קראו לקרל וליאמא שלי קראו שיינדל, שניהם נולדו בצ'רנוביץ' שהייתה רומניה ולאחר מכן הייתה שייכת לברית המועצות, ועכשיו היא עיר באוקראינה. בתקופת השואה, כשצ'רנוביץ' הייתה חלק מרומניה, הנאצים הגיעו ושלחו את ההורים שלי לגטו בז'בוקריץ', אחרי יום שלם שהם רק הלכו. בגטו הזה ההורים שלי הכירו.

ילדותי

אני גדלתי בעיר צ'רנוביץ' שבברית המועצות. בצ'רנוביץ' כל בתי הספר היו מסודרים לפי מספרים ואני למדתי בבית ספר 5. סמוך לבית ספר שלי היה בית ספר מספר 6, שם בכיתה א' למדו רק בנות. בכיתה א' אצלנו למדנו רק בנים, ומכיתה ב' חצי מהבנים היו עוברים לבית ספר 6 וחצי מהבנות לבית ספר 5. בילדותי שיחקתי רק כדורגל וכדורסל. היו לי חברים בשכונה כמה מהם היו שכנים שלי והשאר היו מבית הספר. אחד החברים שלי עכשיו גר בשיקגו.

מגיל 16 עבדתי בתיאטרון כשחקן ובגיל 19 התקבלתי לאוניברסיטה, שם קיבלתי תואר שני בשפה וספרות רוסית. עם סיום האוניבריסטה התגייסתי לצבא האדום. לאחר הצבא עבדתי בכמה עבודות: מורה, מדריך במוזיאון, כלכלן ומנהל לוגיסטיקה במפעל גדול. בכל העבודות הללו עבדתי בצ'רנוביץ'. כשעליתי לארץ עבדתי כסוכן ביטוח וסוקר.

הכרתי את אשתי לימים כאשר הלכתי עם החברים שלי למסעדה, שאז נחשבה המסעדה הכי טובה בצ'רנוביץ' וראינו שם קבוצה של בנות. הייתה שם בת אחת שקראו לה פולינה והיא מצאה חן בעיניי. ניגשתי אליה והזמנתי אותה לסרט. היא הייתה צעירה ואני יחסית הייתי מבוגר ממנה (יש בינינו הבדל של שמונה שנים). לאחר חצי שנה התחתנו ואחרי עוד חצי שנה נולדה לנו בת בשנת 1978, קראנו לה ליליה. לאחר תשע שנים בשנת 1987 נולד לנו בן וקראנו לו דימה.

בשנת 1990 אני ומשפחתי עלינו לארץ, התיישבנו בעיר נתניה והתחלנו לבנות את חיינו במדינת ישראל. המעבר לארץ ישראל לא היה פשוט. היה צריך ללמוד את השפה העברית, למצוא עבודה חדשה, להתמצא במקום החדש. הילדים היו צריכים למצוא חברים חדשים. למרות כל הקשיים, בסופו של דבר אני ומשפחתי הצלחנו ללמוד עברית, אני הצלחתי למצוא עבודה, והילדים שלי מצאו חברים חדשים.

בר מצווה בסודיות

כיום, בזמן הפנסיה שלי, אני מטייל, קורא ספרים, רואה כדורגל והולך לשחות בוינגייט. טיילתי בחיי בכמה ארצות בעולם כמו יוון, גאורגיה, ספרד ועוד.יש לי חמישה נכדים: ארבעה בנים ובת אחת. הנכדים שלי קנו כלב לאחרונה ואנחנו הולכים לבקר אותו לפעמים. הנכד הגדול עכשיו משרת בצבא.

הזוית האישית

סבא גנריך: היה לי מהנה לספר את הסיפור שלי ולחשוב על כמה זמן עבר מאז, וגם הנכד שלי אמר לי שהוא התעניין ושהוא גילה דברים חדשים עליי.

גיא הנכד המתעד: התעניינתי לשמוע את הסיפור על סבא שלי, על הילדות שלו, על החיים שלו באוקראינה לפני שהוא עלה לארץ ועל ההורים שלו. נהנתי להיפגש איתו וכמובן גיליתי עליו דברים חדשים.