מאגר סיפורי מורשת

שמי גבריאל דרי, סבא של ירין לחמי.

בית ההורים – הסביבה בה גדלתי

שמי גבריאל דרי,, הסביבה בה גדלנו, הייתה הגטו היהודי ברבאט ובסאלי, שנקרא בערבית "מלאח". רוב הבתים היו בני קומה אחת שנבנו כאשר לכל מספר בתים חצר, ובבתים סביב החצר גרו משפחות מורחבות יחד עם הסבים והסבתות, החדרים היו קטנים ושמשו בעיקר ללינה. במרכז היה מטבח משותף, ותנור אפיה – טבון משותף. את מלאכת הכביסה היו מבצעות עוזרות ערביות שהיו מגיעות לבתי היהודים, מכבסות ותולות את הכביסה על גגות הבתים.

בישול ואפיה – את האוכל בישלו על גבי פרימוסים או פתיליות שבערו באמצעות נפט. לחם ועוגות נאפו בתנור שנבנה מלבנים והובער באמצעות פחם הוא נקרא בערבית –"פראן או טבון".

רחצה או מקלחות –בוצעו או בבית באמצעות דליים, או בבתי מרחץ ציבוריים – שנקראו "חמאם", בדרך כלל היו הולכים לשם לקראת יום השבת  וערבי חג.

תעסוקת ההורים –  אם המשפחה בדרך כלל הייתה בבית עם הילדים, ולעיתים עסקה בבית בעבודות כגון תפירה רקמה ועוד. אב המשפחה היה המפרנס והדואג למשפחה מבחינה כלכלית. אבי, במרוקו עבד כקצב בחנות בשר, ולאחר עלייתו לארץ עבד בסלילת כבישים, בבניין ובמפעל טקסטיל בצביעת בדים. ההורים עסקו בעיקר בשמירה על מסגרת משפחתית הם עבדו בחריצות. את הקניות ביצעו בעיקר בעיר רבאט, או באמצעות רוכלים ערבים שהיו מגיעים למלאח לשכונה היהודית להציע את מרכולתם.

 סבא בילדותו

את הילדים אספו במבנה שהיה שייך לצבא הבריטי ושם התחלנו ללמוד הלכה למעשה. ישבנו ישיבה מזרחית על הרצפה הקרה, ללא כיסאות ושולחנות והמורה לימד אותנו עיברית באמצעות שירים. השיר שנחרט בזכרוני היה "הסירים על הקיר הם התחילו לשיר המחבט והקומקום שרו בים בם בום ..". כמובן שהלימודים היו ללא ספרים ומחברות ואנחנו דקלמנו את כל אשר שמענו.

מהמעברה עברנו לגור בשיכון ושם כבר נשלחתי ללמוד בבית הספר "סיני" – ממלכתי דתי והתחלנו מא' הכל מהתחלה. היינו מגיעים לבית הספר כבר בשעה 7:00 בבוקר ומתאספים באולם ההתעמלות לתפילת שחרית. את הציוד של בית הספר – מחברות ספרים עפרונות ועוד קיבלנו בתחילת השנה בחינם.

חוויות מיוחדות היו מהטיולים השנתיים, נסענו במשאית וישנו בבתי ספר בגליל שאירחו אותנו, זו הייתה חוויה מיוחדת להכיר את הארץ. בזמן ההפסקות שיחקנו בעיקר כדורגל ומשחקי חברה שונים ובזמן חופשות בילינו על שפת הים בנתניה.

העלייה ארצה

משפחנו החליטה לעלות לארץ כחצי שנה לאחר קום מדינת ישראל. אבי המשפחה, ראובן, החליט כי הגיע העת לעזוב את הגולה ולשוב לארצנו. היינו משפחה צעירה הורים ושלושה ילדים קטנים. אני הייתי הבכור בן ארבע שנים. בתאריך 6 בדצמבר 1948 עלינו על רכבת לכיוון אלג'יר לנסיעה ארוכה ומפרכת ולאחר שבועיים קשים מנשוא, בחורף הקשה באלג'יר עלינו על אונייה שהפליגה לכיוון מרסיי בצרפת.

שם היה מחנה גדול של עולים שהמתינו להפליג לארץ. בעקבות מחלות שפקדו חלק מבני המשפחה הושארנו במחנה כשנה. לאחר מכן הפלגנו לארץ על גבי האונייה "קדמה " – זו היתה הפלגה קשה בים סוער במשך כשבועיים עד שהגענו לנמל חיפה.

מחיפה הועברנו לנתניה למעברת עולים. גרנו באוהלים במשך כשנה, כולל חורף קשה בו ירד שלג בכל הארץ – ידוכ כחורף 1950. לאחר כשנה הועברנו לבדון ולפחון, מעין צריף בנוי מסגרת עץ עטוף בבד או בפח.

לאחר המתנה של שנתיים נוספות קיבלנו סוף סוף דירת חדר בשיכון דורה בנתניה. בחדר הזה גרנו משפחה בת שש נפשות. אבי השתלב בעבודה כפועל בניין והאימא נשארה בבית ודאגה לילדים.

השירות הצבאי

התגייסתי לצבא והתנדבתי לחיל הצנחנים. על חיל הצנחנים שמעתי מסיפורים של חברים בוגרים ועל האגדות שסופרו על פעולות התגמול. בצנחים שירתי במספר תפקידים ואף נשארתי בשירות קבע. הייתי שותף לשתי מלחמות: "מלחמת ששת הימים " ו"מלחמת יום כיפור " וכן השתתפתי בפעולות שונות וביצעתי תפקידי פיקוד שונים. השתחררתי מצה"ל לאחר 25 שנות שירות בדרגת רס"ן ולמעשה פרשתי לגמלאות מצה"ל.

זיכרונותיי מתקופת ילדותי ונערותי בארץ אחרי העלייה

לאחר העלייה לארץ ישראל הגענו למעברת בית עולים נתניה בהתחלה ישנו באוהלים ולאחר מכן בפחונים ובדונים. יסופר במסגרת סיפור העלייה לאחר הגעתנו לשיכון דורה בנתניה, שם שיחקנו משחקי כדור בעיקר כדורגל, מחניים ומשחקי חברה: מחבואים, שבע אבנים, חמור חדש, ארבע מקלות וג'ולות, מכיוון שלא היתה טלויזיה או משחקי מחשב כל המשחקים היו בעיקר חברתיים ובחוץ.

הייתי בתנועת הנוער בית"ר במועדון בשכונה שם היו לנו חוגים כמו: אש לילה ושיחות בנושאים הקשורים למלחמת העצמאות.

בבית הורי היו לי מאכלים שאהובים עלי במיוחד, בעיקר מאכלים מרוקאים: חמין של שבת "הסחנה" עם החיטה. עוגות מרוקאיות, קציצות בשר עם אפונה, קוסקוס ועוד.. בעיקרון אכלנו כל מה שהוגש לשולחן, כי היה מחסור של מזון בתקופת הצנע בארץ ואי אפשר היה להתפנק.

מתקופת בית הספר, אני זוכר את תחילת הלימודים שלי במעברת בבית עולים בנתניה. גרנו שם באוהלים וירד שלג כבד בכל הארץ ואוהלים התמוטטו וקרסו. בחורף היה קר ובקיץ היה חם באוהלים ובצריפים.

התחביבים העיקריים שהיו לי בתקופת ילדותי ונערותי – היו איסוף בולים ומטבעות יקרים. היו גם תחביבים קצרי זמן כמו ייבוש סוגים שונים של פרחים שונים בהתאם לעונות השנה. אוסף של ניירות עטיפה של מוצרים שונים עשויים זהב או כסף. אוסף של גולות בומבילות. ועוד…

היכרות נישואין ובניית משפחה

במהלך השירות הצבאי בצנחנים הכרתי את מזל. היא שרתה באותה יחידה במשרד הקשר של חטיבת הצנחנים. לקראת שחרורה ביקשו ממנה שתמשיך שנה נוספת בקבע. בשנה זו הפכנו לחברים והתחלנו לחשוב ברצינות על קשר לעתיד. לאחר שחרורה של מזל מהצבא התחתנו והפכנו לזוג נשוי.

לאחר נישואינו עברנו לגור בתל אביב ליד הוריה שסייעו לנו בגידול הילדים. נולדו לנו ארבעה ילדים. כשהמשפחה גדלה עברנו לגור בדירה גדולה יותר בראשון לציון.

תפקידים ומקומות עבודה

עם שחרורי מצה"ל לאחר 25 שנות שירות השתלבתי בעבודה בסקטור האזרחי וביצעתי מספר תפקידים מאוד מעניינים. עבדתי בתעשייה במפעל "אמקא " ולאחר מכן השתלבתי במאמץ לקליטת עולים חדשים מרוסיה בשנות ה-90 במשרד לקליטת עלייה.

במשרד הקליטה היו לי מספר תפקידים: מנהל משאבי אנוש ולאחר מכן כאשר הגיעו עולים חדשים מאתיופיה ב"מבצע שלמה" ניהלתי שלושה אתרים בו זמנית לקליטת עולים אלו.

ובתפקיד האחרון במשרד הקליטה הייתי מנהל לשכת קליטה ראשון לציון. כיום אני מדריך טיולים מזה כ-20 שנה, מורה דרך במקצועי ומתנדב בהעברת הרצאות בתחום מורשת קרב, היסטוריה עם ישראל, תנ"ך וידיעת הארץ.

מסר לדור הצעיר

המסר העיקרי שאני מעביר לדור הצעיר הוא בעיקר בתחום המוסרי וההתנהגותי. להיות כנים ואמיתיים תמיד להתייחס לבני אדם כשווים. לבצע כל משימה ברצינות ובדבקות, הכי טוב שניתן ובדרך הטובה ביותר. יושר כנות ואמינות מעל לכל.

הזוית האישית

ירין: נהניתי מאוד ללמוד על סבא לשמוע סיפורים מפעם ולהיות איתו.