מאגר סיפורי מורשת

שמי בני צפניה, כשהייתי בן שמונה, בשנת 1963, אבא שלי  נתבקש ע"י הסוכנות היהודית לצאת לשנת שליחות לצרפת כדי לטפל בהבאת יהודים צרפתיים לישראל. השליחות הייתה לתקופה של שנה אחת והייתה כרוכה בהעתקת כל המשפחה למרסיי שבצרפת.

כמובן שנאלצנו אני ואחיותי (יש לי ארבע אחיות), להיפרד מהחברים ומבית הספר, כשלא ידענו איך נסתדר במדינה לא מוכרת ומבלי שנדע מילה בצרפתית. החוויה הראשונה הייתה הפלגה באוניית נוסעים מפוארת, הפלגה שנמשכה עשרה ימים.

כשהגענו למרסיי שיכנו אותנו בבית מלון מספר שבועות עד שמצאנו לנו דירה שכורה. נרשמנו לבית ספר צרפתי והיו לנו בנוסף מורים פרטיים גם ללמודי השפה הצרפתית והמשך הלימודים לפי תוכנית הלימודים בארץ ישראל. הלימודים היו אינטסיביים משבע בבוקר עד חמש אחר הצהריים היינו בבית ספר ולמדנו צרפתית, מהשעה שש עד שמונה בערב היינו עוברים עם המורים הפרטיים וחזרנו על מה שלמדנו באותו היום בכיתה ולהשלמת החומר הנלמד בישראל.

מאחר ואנחנו דתיים ובצרפת יום ראשון נחשב יום המנוחה זה היה היום החופשי שלנו אותו ניצלנו לטיולים ברחבי צרפת. בחגים, החופשות היו ארוכות יותר והצלחנו לעשות טיולים בפריז, ברביירה הצרפתית, בחופים הדרומיים של צרפת ובשוויץ. במרסיי היו מספר מקומות שנהגנו לטייל בהם הרבה בגלל ששם נהנינו הכי הרבה: ויופורט – מרינה של מרסיי, גן לוקסנבורג – גן ענק שהיינו שוכרים אופניים ורוכבים במסלולים מיוחדים בגן. במרכז הגן היה אגם ששם היו משיטים סירות קטנות עם מנוע בעזרת שלט רחוק, היינו שוכרים סירות ונהנים שעות. הרבנו לבקר גם במוזאונים שבמרסיי ובפריז.

בתום השנה חזרנו לארץ מלאי חוויות ושמחנו לחזור לחברים ולבית. הסוכנות היהודית נתנה לאבא שלי מכתב הוקרה על כל פועלו בטיפול בהגברת העלייה לארץ.

בנערותי, בכתה בישראל

הזוית האישית

בני הסבא: זו הייתה חוויה מיוחדת וחד פעמית.