מאגר סיפורי מורשת

שמי נועה קרטון, אני משתתפת בתכנית הקשר הרב דורי יחד עם סבא שלי, בועז קרטון ותיעדתי את סיפורו.

סבא בועז מספר לנועה

נולדתי בבית יולדות פרויינד בתל אביב בשנת 1943. משפחתי גרה אז בבני ברק, סבי מצד אמי נמנה עם המתישבים הראשונים בבני ברק, בשנת 1925. סבי מצד אבי גר ברמת גן. שמה של אמי הוא יהודית ושם אבי ישראל.

הייתי בגן הילדים עד גיל חמש וחצי. גני ילדים בתקופה ההיא היו רב גילים. בגן למדו ילדים מגיל שנתיים עד גיל שש. מאחר וקשה להתאים סדר יום לקבוצה כל כך מגוונת הגן שימש בעיקר כשמרטף ורוב הזמן הילדים העסיקו את עצמם במשחקים ובהשתוללות בחצר.

לאחר מכן התחלתי ללמוד בבית ספר דתי, בתקופה ההיא של הקמת המדינה עדיין לא הייתה מערכת חינוך ממלכתי ובתי הספר היו מזוהים עם מפלגות פוליטיות.

המאפיין של בית הספר הדתי בסוף שנות ה-40 של המאה הקודמת היא ההפחדה, ילדים קטנים מאוד שומעים מהמורה על העונשים הצפויים להם אם ישכחו להתפלל או לברך "המוציא" או ברכת המזון.

למדתי בכיתה 'א בתקופת מלחמת השחרור והנושא העיקרי שעליו דיברו בבית הספר היה נושא גוש עציון כי רוב תושבי גוש עצין היו דתיים. בתקופה ההיא בגלל גל העלייה הגדול נקלטו במערכת החינוך מורים רבים שכלל לא הוכשרו להיות מורים. בדרך כלל קיבלנו חיזוקים שלילים בנזיפות ובציונים נמוכים.

בילדותי

יום הכביסה

בילדותי לא היו מכונות כביסה ולא מיבשי כביסה. בכל משפחה היה יום בשבוע שבו כבסו את הכביסה של כל המשפחה, את הכביסה הרתיחו בדוד גדול על מדורה בחצר. בדוד שמו סבון כביסה שלא היה לו ריח כמו לאבקות הכביסה שמשתמשים בהן היום, לאחר ההרתחה היו משפשפים את הבגדים ביד שוטפים במים ותולים לייבוש בשמש. בימי החורף היה ממש קשה ליבש את הכביסה והאימהות שלנו היו אוספות את הכביסה כאשר ירד גשם ותולות שוב שהגשם פסק. קראו לזה יום כביסה כי היו מתחילים בבוקר ומסיימים בערב. רוב הבגדים והמצעים היו מכותנה והיה צורך לגהץ אותם במגהץ חשמלי גם עבודה זו נמשכה שעות רבות.

החיים בשכונה

בימינו משפחות הולכות לסופר מרקט וממלאות עגלה בכל המצרכים הדרושים למשפחה. כאשר הייתי ילד לא היו סופר מרקטים בישראל ואת הקניות היו עושים בהרבה חנויות שכונתיות קטנות. למשל: ירקן שמכר פרות וירקות בדרך כלל היה קשה לדעת מה יש אצל הירקן והמשפחות היו קונות מה שיש, בדרך כלל קנו כמויות קטנות כי בבית לא היה מקרר חשמלי ולא היה ניתן לשמור מצרכים יותר מיום או יומיים.

בכל שכונה היה אטליז שבו מכרו בשר ועוף גם באטליז כמעט תמיד היו מעט מוצרים ואת מה שהיה ניתן להשיג היה צורך לבשל באותו יום על מנת שהאוכל לא יתקלקל. היתה בשכונה גם חנות מכולת שבה היו קונים קמח, שמן, סוכר, ביצים, איטריות ועוד. רוב המשפחות לא היו משלמות במכולת והחנווני היה רושם את הסכום שהמשפחה חייבת ופעם בחודש היו באים לשלם את כל החשבון, קוראים לזה קניות "בהקפה".

את החלב היינו קונים מחלבן שהיה עובר מבית לבית עם אופניים מיוחדים ועליהם כדי חלב שנחלב באותו יום ברפת שהייתה בדרך כלל בקרבת הבית, את החלב היה צריך להרתיח מיד על מנת שלא יחמיץ. את החלב המורתח שמרו במקרר קרח.

המקרר הוא ארגז בעל דפנות מבודדות ובתוכו היו שמים כל יום גוש קרח שהיו קונים ממחלק הקרח שהיה עובר בכל בוקר בשכונה עם סוס ועגלה למחל הקרח היה פעמון מיוחד שבו היה מצלצל על מנת שידעו שהוא עובר בשכונה ועכשיו הזמן לצאת ולקנות ממנו קרח.

משחקי ילדות

בילדותי לא היו מגרשי משחקים או מתקנים כפי שאנו מכירים ולא היה נהוג להזמין חברים הביתה כי ברוב המשפחות היו דירות קטנות מאוד ולא היה בהן מקום לשחק, אבל היה מוסד חברתי שנקרא "השכונה" ילדים מהסביבה מזאטוטים בני שלוש ועד ילדים מהכיתות הגבוהות של בית הספר היסודי היו נאספים באחד המגרשים הריקים הגדולים היו משחקים כדורגל לפעמים בכדור אמיתי ולפעמים בכדור עשוי סמרטוטים, תפקידם של הילדים הקטנים היה בעיקר להיות מעודדים ולפעמים להביא את הכדור אם הוא היה נבעט לתוך אחת החצרות שבסביבה.

משחק נוסף היה לגלוש במורד הכביש על עגלה שהילדים היו בונים בעצמם מקרשים ומגלגלים משומשים שונים. הקטנים היו מעלים את העגלה לראש הגבעה והגדולים גולשים במדרון, משחק בהחלט מסוכן. בערבי הקיץ היינו מדליקים מדורה וצולים תפוחי אדמה. בדרך כלל האימהות צריכות היו לצאת מהבית בערבים על מנת למצוא את הילדים ולהשיב אותם הביתה.

משחק נוסף שהיה מקובל על הילדים היה בניית סוכות על העצים, את הסוכה היו בונים מקרשים שנאספו מבניינים בסביבה. לסוכה היה בדרך כלל סולם חבלים, היינו מביאים לסוכה חפצים שונים מהבית והאמנו שאנחנו חיים כמו טרזן בג'ונגל.

 מאלבום התמונות שלנו

יום ההולדת של נכדתי

הזוית האישית

נועה קרטון: נהניתי מאוד מהעבודה שעשיתי עם סבא. למדתי עליו בתור ילד, איך המדינה הייתה נראית לפני המון שנים ומה הם אהבו לעשות. אנחנו מאחלים אחד לשני בריאות ועוד הרבה שנים של סיפורים וחוויות שנחליף אחד עם השני.