מאגר סיפורי מורשת

ילדותי בגדרה

נולדתי בגדרה ב- 23/5/1943, להורים מרים ונחום פרנקל. תאריך זה חל גם בחג ל"ג בעומר ולכן יכולתי לחגוג פעמיים. סבי אברהם פרנקל, היה מחלוצי המושבה גדרה, לאחר שעלה מרוסיה בשנת  1912. היה לו בית גדול ואופי נדיב, ולכן אהב לארח ולהלין כל מי שהיה זקוק לכך.

כיום יש בגדרה רחוב על שמו וגם שלט שמספר על פעילותו למען המושבה ואנשיה.

סבי וסבתי לאה ואברהם פרנקל מתוך "אתר הספרייה הלאומית"  תמונות מייסדי גדרה מהספר "ואלה תולדות גדרה"

היינו משפחה חקלאית ועסקנו בעיקר בגידול כרמים של ענבים ליין ולכן בשנות ילדותי, בקיץ היינו קמים בשעה 04:00 כדי לגפר את הגפנים ובעונת הבציר היינו משתתפים בבציר הענבים.

 בית משפחת פרנקל – חלוצי המושבה בגדרה

בית הספר

אל בית הספר במושבה הלכנו ברגל כ- 3 ק"מ (לכל כיוון, בכל מזג אויר), וכך יכולנו לבלות כשעה בדרך אל הבי"ס בשיחות ובמשחקים משותפים (ללא מסכים!). כך יכולנו להכיר את כל שבילי המושבה, לגלות, ולחקור את הטבע והסביבה.

בשנים שלאחר קום המדינה, בשל העלייה הגדולה ומחסור בכיתות וצוותי לימוד – היינו לומדים ב"משמרות" (חלק מהכיתות למדו בבוקר וחלקן אחה"צ).

נערות

מרכז חיי הנוער בגדרה היה בגורן בעונת הקיץ ובבית העם בעונת החורף. שם היינו נפגשים כל ילדי הכיתה, משחקים, עושים מעשי קונדס לשכנים וצוברים חוויות. בכיתה ח' היה נהוג שהבנים של כיתה ח' מתחילים לצאת עם הבנות של כיתה ז' והקבוצות האלה נשמרו עד הגיוס לצבא, חלקם אף אחרי.

הייתי שייך לתנועת נוער "המכבי הצעיר ביל"ו גדרה" ושם למדנו על ערכי אהבת הארץ, נסענו לטיולים ולמחנות. מאוד נהניתי מהפעילות שם, כפי שעמית נהנית היום מהפעילות בצופים. בתקופת התיכון הכרנו חברים חדשים מחוץ לגדרה, כי בית הספר היה ברחובות ששימש כבית ספר לכל הישובים באזור.

תקופת הצבא

את השירות הצבאי שלי עשיתי כמפקד מחלקת חימוש בחיל בשריון, בבסיס צאלים שבנגב ששימש כבסיס אימונים ללוחמת שריון. במקום לשהות בבסיס, בסופי השבוע היינו "משאילים" ג'יפ ויוצאים לטייל במדבר ובסביבה וכך הכרתי והתאהבתי בטבע ובנוף שבנגב.

השתתפתי במלחמת "ששת הימים" ברמת הגולן, בה איבדתי את אחד מחברי הטובים.

הקמת המשפחה

את סבתא מינה הכרתי דרך חברה משותפת, איתה עבדתי ברפאל.

עשיתי איתה התערבות שאצליח לקבוע "דייט" עם  שלושחברות אקראיות מספר הטלפונים שלה (וכל אחת שאתקשר אליה תסכים מייד).

אחת מהנערות הללו הייתה לשמחתי מינה. נפגשנו בביתה וכבר בפגישתנו הראשונה הגעתי (לתדהמת הוריה והשכנים) עם מזוודה! זאת משום שהייתי בדרכי מגדרה לעבודתי בחיפה. התאהבנו מיד ולאחר כ- 9 חודשים התחתנו והקמנו משפחה. לימים נולדו לנו  שלושה ילדים: גלעד, אורן והבת הקטנה, החמודה והמפונקת – אילה, אימא של עמית.

ביום נישואינו

הקמנו את ביתנו הראשון בתל אביב, אח"כ עברנו להרצליה ולבסוף השתקענו ברעננה, שם נולדה גם אימא אילה ובבית הזה אנו גרים עד היום, ובו אנו נהנים לארח לארוחות משפחתיות את כל הילדים והנכדים.

 משפחתנו

הזוית האישית

סבא בועז: נהניתי להיזכר בסיפורי הילדות שלי, לספר ולשתף אותם עם עמית. ללמד אותה מושגים חדשים, ואיך חינו חיים שמחים ומאתגרים מלאי סקרנות וללא מסכים.

עמית: נהניתי להקשיב לסיפורים של סבא, לשמוע על ילדותו ועל המשפחה שלא הכרתי. נהניתי לשמוע סיפורים מצחיקים על אמא שלי ועל הדודים שלי. אני מאוד אוהבת לבלות עם סבא שלי, שתמיד לוקח אותנו לטיולים ומסביר לנו על הטבע ועל ההיסטוריה של מדינת ישראל.