מאגר סיפורי מורשת

שמי אסף ליבנה, נולדתי בשנת 1953 בחיפה. נולדתי בבית חולים רמב"ם בחיפה, בן שני לאמי, וההפרש ביני לבין אחי הבחור הוא שנה ושישה חודשים. משפחתי עלתה מאוקראינה, מהעיר אודסה.

סבא של אמא שלי היה סוחר. הוא עלה לארץ וקנה חלקת אדמה מהכפר הערבי שנקרא פג'ה. הכפר שכן ליד פתח תקווה, והחלקה הייתה חלק ממושב עובדים ששמו עין גנים. עין גנים היה מושב העובדים הראשון בישראל ונוסד בשנת 1908. סבא של אמא שלי היה ממקימי מושב עין גנים. יחד אתו עלו גם 4 מתוך 6 מילדיו. אחת מהילדות שעלתה אתו, חזרה לרוסיה, בגלל החולי והתנאים הקשים שהיו כאן. ובסופו של דבר נפטרה באוקראינה, שמה היה פועה. על שמה נקראה הבת של אחותה הבכורה ששמה היה אסתר.

לאסתר היו 2 ילדים: חיים ופועה, על שמה נקראת גם אמא שלי. אחרי שנפטרו, הורישו לאסתר את המשק. אסתר נותרה במשק לבד עם 2 ילדים לאחר שבעלה עזב אותה ואת הילדים. לימים, פועה בתה של אסתר התחתנה עם יוסף לוינר ולהם נולדו 2 ילדים: אליעזר ואני. יוסף עזב, וכשגדלנו אמי התחתנה עם שלמה וולף, שאהבנו מאוד והוא היה הסבא לילדיי. התחתנתי עם רחל נס ונולדו לנו 4 ילדים: פועה, אוסנת, יואב וסמדר. אמי נפטרה ממחלה בגיל 49 כשהייתי בן 24.

ילדותי עברה בקריות, תחילה בקריית חיים, עד כיתה א' (כולל) ומכיתה ב' בקריית מוצקין, בבית ספר אחדות. את בית הספר התיכון למדתי באורט בקריית ביאליק במגמת מכשור ובקרה. אלי, אחי הבכור היה מחונן ובעל הישגים יוצאים מגדר הרגיל שהצטיין בכל מה שעסק: בלימודים ובנגינה.

אני, שלא יכולתי להתחרות אתו, הייתי טוב בספורט ובלימודים הומנים. בספורט, הייתי שחקן כדורסל בנבחרת בית הספר, והייתי שופט כדור-יד בליגה לאומית.

בבית הספר התיכון הוגדרתי כתלמיד טוב, אם כי לא מצטיין, אבל במכשור ובקרה ובעבודה מעשית דווקא כן הצטיינתי. מלבד הלימודים הייתי כמו כל ילד, אוהב לבלות, לצאת עם בנות, ובגיל 16 היה לי טוסטוס, ששירת אותי מאותו זמן עד הצבא. בגיל 17 הייתה לי חברה ששמה רותי שהייתה אהבה גדולה, שבסופו של דבר נגמרה באסון, כשהיא נהרגה בתאונה בזמן שירותה הצבאי.

התגייסתי בשנת 1971, ומאחר והייתי בעל מקצוע גוייסתי לחיל האוויר לצוות קרקע. בצוות קרקע הוסמכתי למקצוע חשמלאי מכשירן מטוסים ושירתי בכנף אחת ברמת אביב. במהלך השירות, בסוף שנת 1971, נפצעתי בתאונת דרכים עם הטוסטוס. נפגעתי בראש מה שגרר אשפוז ובהמשך שיקום וכל זה מנע ממני לחזור לשירות מספר חודשים. כשסיימתי את השיקום, חזרתי לשרת באותו מקום, שם סיימתי את שלושת שנות החובה. במסגרת השרות עברתי גם את מלחמת יום הכיפורים. המשכתי בקבע שנה נוספת, כמדריך בבית ספר הטכני, מערכות, של חיל האויר. במהלך מלחמת יום הכיפורים, בסיס רמת דוד היה תחת הפגזה של טילי פרוג רוסיים. הבסיס נפגע ונאלצנו לעבוד יום ולילה ברציפות תחת אש. הרבה מטוסים ישראליים נפגעו ולא חזרו לבסיס ואנשי צוות אוויר רבים נהרגו.

סיפור נוסף קרה כאשר מטוס חזר פגוע מטיל קרקע אוויר מצרי, ובניסיון הטייס להנחיתו בבסיס, המטוס התרסק על שירותים ומקלחות באיזור מגורי החיילים בבסיס, מה שאילץ אותנו, מאחר שהייתי בקרבת מקום, לפנות את הפצועים וההרוגים מבין הריסות המבנה. זו טראומה שאני סוחב עד היום.

עבדתי ברפאל – הרשות לפיתוח אמצעי לחימה, תחילה כמכליל טילי אוויר אוויר ובהמשך בעמדות ניהול שונות במפעל ההרכבה של מערכות נשק מונחה. ב-8 השנים האחרונות הייתי מהנדס הבטיחות של מפעל היצור והרכש. ברפאל הכרתי את אשתי רחל. בשנת 2021 פרשתי לגמלאות.

אחד מהתחביבים שלי הוא לסייע לילדי בעבודות תחזוקה, התקנות. ובזמן איכות עם הנכדים, בנוסף אומנות פסיפס ביחד עם אשתי.

אחד החפצים העוברים במשפחה הוא התפילין של שלמה, שקיבל במחנה המעצר בקפריסין, כשעלה לארץ כניצול שואה.

החפץ השני הוא רדיו סופרות של שלמה, שתיקנתי, עליו נאבקים היום ילדיי יואב ואוסנת.

החפץ השלישי הוא סט סכו"ם מעוטר מכסף שסבתי אסתר הביאה אתה כשעלתה לארץ.

הזוית האישית

סבא אסף ואיתמר: נהננו מאוד בתוכנית ולמדנו הרבה אחד מהשני.