מאגר סיפורי מורשת

הסיפור של סבא אלי מורון:

הסיפור שלנו מתחיל בטורקיה בשנת 1953 בעיר איזמיר (izmir). באיזמיר יש קהילה יהודית קטנה ומלוכדת ורוב המשפחות הכירו אחת את השנייה. סבא מגיע ממשפחת מורון. אשר מקורם בכלל מהעיירה MORON בקוסטה דה מורון שבספרד. לפני כ-500 שנה, הם גורשו יחד עם הרבה משפחות יהודיות אחרות בעת האינקוויזיציה הספרדית והשתקעו בטורקיה.

סבא מספר שהייתה לו ילדות מאוד נוחה, נחמדה וכייפית. יש לו הרבה זכרונות טובים מתקופה זו, הכוללים חברים רבים, לימודים גבוהים ומשפחה אוהבת. אביו היה בעל עסק של בדים ואמו עקרת בית והם גרו ב….

הנה סיפור קצר מילדותו על מקום מגוריו

"פעם אחת אני ואחותי חיפשנו משחק לשחק בו, ואז באתי עם הרעיון ה"מבריק" של ליצור לי משחק מגלשה במרפסת, לקחתי קרש והנחתי אותו על מעקה המרפסת, וכך הייתי עולה על השרפרף ומתגלש לתוך המרפסת. באה אחותי ורצתה להצטרף וכשלא הסכמתי לה היא התרגזה ומשכה את הקרש בדיוק שעליתי עליו, נפלתי מהקרש לתוך המרפסת וקיבלתי מכה בראש, ירד לי דם על כל הפנים, העוזרת נכנסה ללחץ והיא הזעיקה את אימא שלי ולקחו אותי בדחיפות לבית החולים ותפרו לי את המצח, עד היום, סימני התפרים בין העיניים שלי הם תזכורת למסוכנות המעשה שעשיתי.

להלן מצורפת תמונת הבית (כיום) שממרפסת הקומה ה-… החלטתי לבצע את רעיוני המבריק…

סבא אלי, הוא הבן הבכור מתוך שניים. יש לו אחות אחת שקוראים לה ויווט. ויווט עדיין מתגוררת בטורקיה עם משפחתה, כמו כן אמו סבתא רבתא, שליעדיין גרה שם.

סבא ואחותו בילדותם בטורקיה

אחרי בית הספר היסודי, שלחו את סבא ללמוד בקולג' צרפתי, שם רכש גם את השפה הצרפתית והיה אחד המצטיינים של בית הספר.

  סבא מסיים לימודיו בהצטיינות

סבא מספר שמבחינת היהדות, הוא גדל על כל המסורת והמנהגים היהודיים: שבתות, חגים, מנהגים וערכים של היהדות. הם חיו שם לצד חברות עם המוסלמים והנוצרים שבמדינה בהרמוניה. עד היום הם שומרים על קשר בזכות כל הטכנולוגיה שיש היום.

בשנת 1971, סבא עלה ארצה פעם ראשונה, במסגרת לימודי מכינה והחל ללמוד ב"אוניברסיטת נגב" שבבאר שבע. באותה קבוצת העלייה גם סבתא שלי הייתה ומאותו יום עד היום הם ביחד (בערך 50 שנה).

באמצע לימודיו, סבא קיבל הודעה מצערת על מות אביו ונאלץ להפסיק את לימודיו ולחזור לטורקיה, כדי להמשיך את העסק המשפחתי. סבתא חזרה גם כן בעקבותיו. בשנת 1975 הם התחתנו והחלו בהקמת המשפחה. נולדו להם שלוש בנות. דודה שלי, אניטה הבכורה ואימא שלי גיל(ה), האמצעית – שתיהן נולדו בטורקיה. בשנת 1984 הם עשו עלייה כמשפחה, כאשר סבתי הייתה בהריון מתקדם, השלישי, עם האחות הצעירה, שהיא דודה שלי, אורלי. אורלי נולדה כבר בישראל, חודשיים לאחר העלייה לארץ.

ההתחלה הייתה קשה כמו כל ההתחלות: קשיי שפה, הסתגלות, מנטליות אחרת לגמרי, שהשאירה אותם מעט בהלם תרבותי, עד שכמובן הדברים הסתדרו והם מצאו את מקומם. אימא שלי ואחיותיה גדלו כישראליות לכל דבר ואפילו בזמנו מעט התביישו במוצאן הטורקי, בגלל דעות קדומות של הציבור והחברים הישראליים שלהם כאן, (עובדה שכיום כמובן לא רלוונטית והם מאד גאות במורשתן).

בארץ, בתחילה גרו מספר חודשים ברמת גן, במעון המיועד לעולים חדשים, אך במהרה עברו לראשון לציון, שם גרו במשך כ-30 שנה. בראשון לציון עברה עליהן ילדותן. המשפחה גדלה והתרחבה, הבנות נישאו ונולדו הנכדים, ביניהם אני. בשנת 2012 עברו לכמה שנים בודדות שוב לרמת גן וכעת הם מתגוררים בכפר יונה.

סיפור קטן  – גדול

סבא זוכר, ויכוח בתקופת לימודיו בו יצא להגנת היהדות ונגד הדיעות הקדומות כלפי היהודים

באחד משיעורי האזרחות בבית ספרו, בתקופה בה למד בקולג', הועבר שיעור האזרחות על ידי קצין בצבא. הם החלו לדבר על איך החלה תרבות המועדונים, כל הכסף השחור, הלוואות בריבית וכדומה. המורה אמר שהסיבה לכך היא היהודים. אז סבא שלי ביקש את רשות הדיבור וטען שבתור יהודי טורקי, הוא לא מסכים עם דבריו ולדעתו, תרבות העולם המערבי והקידמה, הם אלה שפתחו את עולם הבילויים ועימה גם את הצדדים הפחות יפים שלה. הם נכנסו לוויכוח, מכיוון שהמורה לא קיבל את דבריו של סבא והוא אפילו נשלח בגלל ויכוח זה למשרד למנהל. להפתעתו, המנהל דווקא צידד בסבא שלי וגרם למורה לבקש סליחה מסבא ולהתנצל בפניו מול כולם.

עץ המשפחה שלי – משפחה מצד אמי

הזוית האישית

גאיה השתתפה בתכנית הקשר הרב דורי יחד עם סבא