מאגר סיפורי מורשת

אני רותי תדמור לבית משפחת מוצפי שעלתה מעיראק בשנת 1951. הוריי נולדו בעיראק, ורוב חייהם חיו בשלום עם האוכלוסייה הערבית, אולם כשקמה מדינת ישראל וגם קצת לפני, התחילו להתנכל אליהם ואת דודי נאלצו לשלוח לארץ כדי שלא יגייסו אתו לצבא העיראקי. בשנת 1951 המצב הפך לקשה מאוד עד כדי סכנת חיים. בעזרת חברים מהקהילה היהודית הוריי ברחו עם שתי אחיותיי: תקווה בת 3 וחצי וכרמלה בת שנה וחצי. בדרך לארץ ישראל הם שיחדו שומר שהיה בגבול בין עיראק לפרס (איראן) והוא העביר אותם בלילה חשוך וגשום. מעבר לגבול קיבל אותם בחשאי נציג של הסוכנות היהודית.

שיכנו את הוריי במחנה אוהלים ארעי באיראן, אמי סיפרה רבות על התנאים הקשים שהיו במחנה האוהלים, שם חוו גם חורף קשה שכלל גם שלג. אחרי כמה שבועות העלו את כל יושבי המחנה על מטוסים והביאו אותם ארצה.

מעבר לארץ ישראל והתאקלמות

כאשר משפחתי הגיעה לארץ כמו הרבה עולים, גם הם נשלחו למעברת עולים "שמרון" ליד נהלל. שם נולד אחי יוסי במאי 1951. בשנת 1953 עברו הוריי למגדל העמק שאז בדיוק נוסדה, ואני נולדתי. שנתיים אחריי נולדה אחותי פנינה. עד גיל 17 גדלתי בישוב הקטן והמתפתח. למדתי שם בבית ספר יסודי ותיכון, השתתפתי בפעילויות תנועת נוער, ניהלנו חיים רגועים ונעימים בישוב בו כולם מכירים את כולם.

התגייסתי לחיל הנח"ל ושירתי שנתיים, כשבתקופה האחרונה חייתי בקיבוץ כפר עזה – שם חוו חלק מחבריי שנשארו לגור שם את השבת השחורה ב – 7.10.2023.

למדתי הוראה בירושלים ובחיפה. לאחר לימודיי בחיפה הכרתי את בעלי דוד. נולדו לנו שתי בנות: ענת והדס, אמו של נכדי איתמר. בשנת 1987 החלטנו לשנות כיוון ועברנו לגור בקיבוץ כפר החורש, שם נולדו לנו עוד שני ילדים: יובל ומיה.

עבדתי במשך 37 שנה במערכת החינוך כמורה לכלכלת בית ואחר כך כמורת שילוב. היום גרים בקיבוץ שלנו שלושת ילדיי הגדולים, לכל אחד מהם ילדים. סך הכל יש לנו תשעה נכדים, כשאיתמר הוא הנכד השני והאהוב מכולם.

הזוית האישית

הנכד איתמר: היה לי כיף שסבתי באה לבית הספר מספר פעמים ולמדתי על עברה ועל עברה של משפחתה.

סבתא רותי: שמחתי לפגוש את איתמר בבית הספר, לספר לו על עצמי ועל קורות חיי וקורות משפחתי.