מאגר סיפורי מורשת

שמי אלי בניון נולדתי ב1954 בקזבלנקה שבמרוקו. עליתי ארצה עם משפחתי ב1955.

אני וסבתא של אופיר הכרנו בשנת 1971בהיותי בן שבע עשרה ובשנת 1979 נישאנו. מאז ועד היום אנחנו יחד…

בשנת 1975 התגייסנו לצה"ל לגרעין נח"ל. עבדנו ושרתנו יחד בקיבוץ עמיעד.  בשנת 1977 יפה השתחררה מצה"ל ואני המשכתי לשרת בצבא במשך עשרים וחמש שנה עד שנת 1999.את שרותי התחלתי מיד ובסמוך למלחמת יום כיפור. החוויות והזיכרונות היו קשים ובעלי משמעות רבה, בעיקר כשמדובר בנער בן שמונה עשרה, שזה עתה התגייס.

המלחמה היתה קשה והגיעה בהפתעה רבה. היו אבדות רבות, פצועים, ושבויים במצריים ובסוריה. בסיום המלחמה השיקום של הצבא היה ארוך מאוד. במהלך המלחמה קברו את החיילים שנהרגו ב"קברי אחים", משום שבעיצומה של המלחמה לא היה זמן להעבירם לישראל. רק בסיומה של המלחמה הוחזרו כל החללים הביתה. פלוגתנו עסקה בעיקר בשיקום הצבא ובהבאת החיילים ההרוגים להיקבר במדינת ישראל.

לאחר שיקום הצבא התגייסתי לצנחנים. החוויות מהשרות היו יפות ועוצמתיות, וזכורות לי עד עצם היו הזה. הכרנו את המדינה לאורכה ולרוחבה, שרתנו עם חיילים מכל העדות והיתה תמיד אחוות לוחמים.

לאחר סיום שירותי הסדיר בצה"ל בשנת 1978, המשכתי את שרותי הצבאי כנגד בקבע. היינו בחצי האי סיני שנכבש במלחמת יום כיפור, ותחזקנו את קו בר-לב. "קו בר-לב" היה מערך מבוצר, שבנתה ישראל לאורך תעלת סואץ החל מדצמבר 1968, לשם הגנה על חיילי צה"ל המשקיפים על הגבול שבין ישראל למצרים לאורך התעלה. הקו נקרא בפי התקשורת על שמו של הרמטכ"ל באותה עת, חיים בר-לב, ומאז התקבע שמו בפי הציבור. המוצבים שלאורכו נקראו "מעוזים", והמוצבים העורפיים שנמצאו כ-10 ק"מ מזרחה נקראו "תעוזים". (ויקיפדיה).

באותה התקופה נחתם הסכם שלום עם מצרים להחזרת האי סיני. שרתתי בסיני במקום מדהים ביופיו, ים כחול וטבע אינסופי. לא הייתה אוירה של מלחמה, והשלום עם המיצרים ניכר מאוד. ניצלנו את הזמן לטייל בחצי האי סיני, כשהחלה פריחה ושגשוג במדינה. את אחת מהצניחות שלי עשיתי בסיני הישר לתוך הים הכחול. החוויה בלתי נשכחת ועוצרת נשימה.

הזווית האישית

אופיר: החוויה שלי מהסיפור של סבא על שירותו הצבאי, היא שהתקופה הייתה מאוד קשה, והמלחמה הפתיעה את כולם. לי צבט בלב לשמוע את כל הסיפורים הקשים, ולדעת שסבא שלי עבר אותם, הוא ועוד הרבה ילדים רק בני שמונה עשרה נלחמו, מתו או ראו את חבריהם מתים. אבל למרות הכול אני מבינה כמה הצבא שלנו חזק, כמה אחוות הלוחמים, השאירה את כולם במצב-רוח טוב, למרות כל הקושי. והיא זו שנתנה להם את הכוח להילחם ולנצח. אני גאה בסבא שלי שלמרות הכול הצליח ליהנות משירותו הצבאי, לראות את הטוב שבכל דבר, ולשמוח מהדברים הקטנים, כמו הנופים שראה, הצניחות בסיני, והחברים הטובים שתמיד היו סביבו.

סבא אלי: מאוד נהנינו להשתתף בתוכנית, וזה עשה לנו קשר מיוחד עם הילדים הילדים נחשפו לעבר של הסבא והסבתא. מקווים שנכדתנו תיקח את כל הדברים הטובים מהמפגשים. לנו זה נתן גם צד נוסף בהכרות עם הנכדה, לראות היכן היא לומדת, מי החברים והחברות שלה, את סביבת הלימודים שלה,  ואת המורים שמקדישים ימים ולילות לחינוך נכדתנו.