מאגר סיפורי מורשת

שמו של סבי הוא אליהו חיים אפשטיין, הוא נקרא על שם סבו. ארץ המוצא שלו הוא ישראל, והוא נולד ב- 23.2.1944 בהר הצופים שבירושלים. לאמו קראו לאה ולאבא שלו קראו יצחק, שניהם נולדו ברוסיה.

בילדותו עד גיל 12, הוא גר בירושלים. הוא למד לזמן קצר בגימנסיה, ומבחינת הלימודים לא היה תלמיד טוב. לאחר מכן הוריו התגרשו, והחליטו לשלוח אותו ואת אחיו לגדול כילדי חוץ בקיבוץ איילת השחר. בקהילה שחי בה בקיבוץ, כל הילדים גרו ביחד כקבוצה, זו הייתה חוויה חיובית ומהנה בשבילו. בקיבוץ הלבוש היה מאוד בסיסי, לא היו מותגים וכולם לבשו אותו דבר ודיברו בשפה העברית. ללמוד הוא לא אהב, אך נהנה בקיבוץ להסתובב במשק ולהיות עם הסוסים, בתור ילד בן 12 עם עדר של 400 כבשים יחד איתו.

לאחר תקופה במהלכה הוא ואחיו היו יחד באותו הקיבוץ, אחיו התנהג בצורה לא נאותה, והקיבוץ לא איפשר לו להישאר. הוא עבר לקיבוץ מזרע, וסבא שלי נשאר שם לבד. בתקופה זו הוריו פיזרו אותם בכל מיני מקומות כך שאחותו גם כן הייתה בקיבוץ שונה. לאחר תקופה גם סבי הצטרף לאחיו בקיבוץ מזרע וגם שם לא מצא עניין מבחינה לימודית, אך מאוד אהב לטייל בקיבוץ. סבי לא הסכים עם דעתם של אחראי הקיבוץ שהאמינו בשמש העמים (סטלין), וטען שהאידואלוגיה שלהם לא נכונה, כך שהוא קיבל החלטה לעזוב את הקיבוץ, ובא לירושלים לגור אצל סבא שלו. בירושלים המאכלים המקומיים היו נמכרים בתלושים, והיה תמיד מחסור בחומרים הבסיסיים ביותר, כגון: בשר, ביצים, מוצרי חלב, שוקולדים וכו'.

אבא שלו בנה לפני תשעים שנה את בית המגורים בו גרו. הבית היה בקצה השכונה, והיו מסביב שדות ומטעים של זיתים. בעמק המצלבה היה מנזר, והכנסייה היוונית. בשנת 1948 היה מצור ולא היה מים. במנזר היו בורות מים, הם והשכנים היו באים לקחת משם מים במשך כל תקופת המלחמה. בבית דיברו עברית, אך כשההורים היו רוצים להגיד משהו שהם לא רצו שיבינו, הם דיברו ברוסית וביידיש. בילדותו המצב לא היה טוב, וכל דבר קטן היה משמעותי עבורם, הם נהנו מהדברים הקטנים. למשל, אפילו קצוות הנקניקים היו גורמים להם לתחושת אושר. דוגמה נוספת לחוויה שהייתה חיובית ומשמעותית עבורו היא שלחופש היו נוסעים פעם בשנה אל דודה שלו שגרה בראשון לציון, והיו נהנים מכמה ימים בים.

לא הייתה לו חוויית בית ספר ולימודים רגילה, מהסיבה שאת רוב השנים שלו כנער העביר בקיבוצים שונים, שם לא עניינה אותו השכלה, ולא היה תלמיד טוב. בתקופה לפני המעבר לקיבוץ, הוא למד בגימנסיה עד כיתה ו'. לאחר שסיים את כיתה ו', הוריו שלחו אותו ואת אחיו לקיבוץ לגור לבד. הדבר היחידי שהיה מותר להם לבזבז את מעט הכסף שהיה להם היה על ספרים. פעם בשבוע, היה אדם מבוגר שבא עם ספרים למכירה, ואביו הסכים לכל אחד מאחיו לבחור שני ספרים. כך, כל שבוע סבא שלי היה בוחר נושאים של ספרים שהיה מעניין אותו, ולבסוף קרא כך המון ספרים. עקב הקריאה של מגוון רחב של ספרים, מכל מיני סוגים, השכלתו נבנתה במהלך השנים בעיקר מקריאת הספרים הללו. בסוף תקופת התיכון שלו, בשנה אחת השלים את כל מה שנדרש כדי להצליח לקבל תעודת בגרות, ועשה זאת.

את שירותו הצבאי התחיל בקורס טיס, ולאחר שהודח עבר לשרת בשיריון. חלק מתקופת שירותו העביר בגבול עזה וירדן, ובה מסתננים מעזה היו באים לגנוב ציוד חקלאי ומתכות אלומיניום. לקראת סוף השירות היה סמל מבצעי, ולאחר שהשתחרר מהצבא עבר קורס קצינים והפליג על אוניות. במלחמת יום הכיפורים סבא שלי היה חייל במילואים. המלחמה הייתה קשה מאוד, המצרים הפגיזו וירו על ישראל ואנחנו אותם. לאחר שהוכרזה הפסקת אש, הם המשיכו לירות ובזמן שזה קרה סבא שלי וחבריו התבצרו בגבעות, הוא היה הראשון שהשקיף על הגבעה. בזמן שהשקיף על הגבעה, התחילה הפגזה ונפל כמה מטרים לידו פגז, והוא עף כמה מטרים באוויר. כתוצאה מכך, כיום הוא לא שומע באוזן אחת מעוצמת הפגז, אך בנס יצא משם בחיים.

לאחר הצבא, עבודתו הראשונה של סבא שלי היה באוניית השלושה כקצין בים. עקב סכסוך בינו לבין המעסיקים באונייה, הוא החליט להתפטר וירד מהאונייה בישראל. במהלך הפלגתה בים הטירני עם מטען חימר בתפזורת למרסיי, טבעה ב-24 בינואר 1967 האונייה עם כל 21 אנשיה. סבא שלי כמעט היה יחד איתם, אך ניצל מהטביעה של האונייה בכך שהחליט לרדת ממנה כבערך חודש לפני הטביעה שלה, ובמזל ניצל. בנוסף, סבי עבד בשירות הביטחון, ונסע עם ראש ממשלת ישראל מנחם בגין לחתימת הסכמי השלום עם נשיא מצרים אנואר סאדת. לאחר מכן, הוא נסע למצרים יחד עם ראש ממשלת ישראל מנחם בגין לביקור גומלין.

עיסוקיו בעבר היו ריצות והליכות, סבא אהב מאוד לצייר ולטייל בארץ, הוא עשה טיול ממטולה עד אילת ברגל. עיסוקו של סבא שלי בפנסיה הוא ללכת לגינה אורגנית, בה הוא מגדל פירות וירקות. יש לו שטח של אדמה בכפר הירוק ובו הוא יכול לגדל כל מה שהוא רוצה שם. סבי מאוד נהנה מהתעסוקה הזאת, ובנוסף הכיר שם גם אנשים נוספים שכיום הם חברים.

הזוית האישית

עמית: מאוד נהניתי מהעבודה עם סבא שלי על הסיפור. הלמידה על עברו הייתה מעניינת עבורי ולמדתי המון.