מאגר סיפורי מורשת

שמי אליעזר נודלמן נולדתי ב1954 בחיפה.

בנערותי גרתי בקרבת הים "רכשתי השכלה ים תיכונית" וביליתי את מרבית ימיי ונעוריי ,בחוף הים ובדיג תת ימי. את הדגים שהייתי תופס הייתי מוכר לאחר מכן בחוף עקב הקשיים הכלכליים שהיו למשפחתנו באותה תקופה.

באותו החוף בו דגתי ושחיתי היה גם דייג נוסף, איש מבוגר, שצלל עם מיטב הציוד: רובה דיג, סכין, בלוני צלילה, וכו'. במהלך הימים תמיד הדייג היה נכנס לים בשבע בבוקר ויוצא מהמים בסביבות שתיים עשרה בצהריים, כשברשותו דג אחד ענק בגודל של בין אחד לשני מטר. מסוג: לוקוס.

עיני היו יוצאות מקנאה. היה לי רובה דיג קטן שקיבלתי במתנה, אז ניסיתי עם הרובה הקטן שלי לתפוס דגים גדולים כמו הדייג הוותיק. ובשלב מסוים ביקשתי מהדייג שיסביר לי היכן הוא דג את הדגים הגדולים. ואכן הוא הסביר לי איך להגיע לאזור הדגים הגדולים. זה היה במרחק של כשני קילומטר מהחוף ובעומק של כחמישה עשר מטרים. הדייג הזהיר אותי שעם הרובה הקטן שלי זה מסוכן מאוד. החלטתי לאחר מספר ימים לצאת לנסות ולדוג דג גדול כמו של הדייג הוותיק.

יצאתי אל הים והתרחקתי מהחוף, לאזור אליו הדייג הסביר לי איך להגיע. בשלב מסוים ראיתי פתאום צל ענק עובר מתחתיי בעומק רב, ומיד צללתי בעקבות הצל שנראה כמו דג ענק, והתחלתי לרדוף אחריו. הוא נכנס למין מערה עם פתח צר ברוחב של אדם, ואני אחריו כשזרועותיי אוחזות ברובה מלפנים. נדחפתי לתוך פתח המערה בעקבות הדג כשאני רואה את זנבו לפני. לפתע הרגשתי שנתפסתי בגופי בקירות המערה עם המסכה והשנורקל שעל פני. לא יכולתי לנוע קדימה ואחורה ולהיחלץ.  של זה התרחש בעומק של כחמישה עשר מטרים.

האוויר החל לאזול מראותיי במהירות והבנתי שאני בצרה צרורה. ואז בשארית כוחותיי שחררתי את הרובה, ובאצבעותיי דחפתי את עצמי החוצה כשאני שרוט ופצוע, ומנסה להגיע אל  פני המים. המים היו עמוקים ותוך כדי העלייה כשאני רואה את אור השמש הבוקע אל המים, בלעתי כמויות גדולות של מים. כשהגעתי מעל פני המים הקאתי כמויות אדירות של מים, והתחלתי לדמם מאפי עקב שינוי מהיר של  לחץ המים, כשעליתי מהקרקעית אל פני הים. לא איבדתי את עשתונותיי, נחתי על פני המים מספר דקות, ואז צללתי שוב להביא את הרובה ואת המסכה שנתלשה מפניי, בעת ההיחלצות והצלחתי להביא אותם.

לאחר שעה ארוכה הגעתי אל החוף בשארית כוחותיי. ומכאן המסר שלי: אף פעם לא לאבד תקווה בשום מצב. ולהילחם על החיים תמיד, כי הם הדבר הכי יקר לכולנו.

הזווית האישית

סבא אליעזר: נהניתי מהחוויה ומהזמן איכות עם נכדי.

הנכד מאור: היה לי כיף עם סבא בזמן תעוד סיפורו במסגרת תוכנית הקשר הרב דורי.