מאגר סיפורי מורשת

שמי אליעזר בן דוד נולדתי ב1942 בעיר נתניה.

השם שלי הוא על שם סבא שלי. האבא של אמא שלי שקראו לו גם כן אליעזר.

ילדות

בתור ילד צעיר היינו הרבה מאוד מחוץ ללימודים, אז היינו משחקים הרבה בשכונה שלנו. מסביב לבית שלנו היו פרדסים, אז חלק מהבילויים שלנו היו בפרדס, וחלק היו באזורים בהם היינו משחקים משחקי ילדות, כמו שוטרים וגנבים וכדומה.

לא היו לנו טלפונים אז מהרגע שחזרתי מבי"ס עד הערב היינו בחוץ. בגיל מבוגר יותר, היינו בתנועת הנוער ואז היו בילויים אחרים בתנועה, וחוגי ספורט שהיינו עושים לעצמנו. בעיקר היו משחקים של מחניים וכדורגל. לפעמים כדורסל. כמו כן היינו מטיילים באזור הבית הרבה.

לאמא שלי קראו יהודית ולאבא קראו אמנון. הם לא נולדו בארץ. סבתא יהודית נולדה בפולין, ועלתה לארץ לפני מלה"ע השנייה. וסבא אמנון נולד בברית המועצות ועלה לארץ כשהיה בן ארבע עשרה עם כל המשפחה. כשהם עלו לארץ, הם גרו בהתחלה בירושלים, ואח"כ הם הגיעו לנתניה שם הוא הכיר את יהודית הם התחתנו בנתניה ושם גם נולדתי.

אני נולדתי בנתניה כשעוד הייתה מושבה קטנה, ומאז אני גר בנתניה שמאז הפכה כבר לעיר גדולה. לאחר מלחמת השחרור נתניה הוכרזה כעיר. גרנו בבית פרטי קטן עם חצר. מכיוון שהמצב הכלכלי לא היה כל כך טוב, גידלנו בחצר עצי פרי וגינת ירקות, ובנוסף גם היה קשה להשיג ביצים ובשר, אז היו לנו תרנגולות שסיפקו לנו ביצים. אני זוכר שלפעמים התרנגולות היו בורחות מהכלוב, ואני הייתי צריך לרדוף אחריהן כדי להחזיר אותן לכלוב. מדובר כמובן על התקופה של לפני קום המדינה, תקופת הצנע.

את סבתא הכרתי כשהיינו עוד ילדים בתנועת נוער בנוער העובד. זה היה בערך בכיתה ד'. הייתה לנו קבוצה בתנועה שהיינו בה עד סוף יב'. שם הכרתי את סבתא אבל גם הכרתי גם בנות אחרות, שלא תחשוב…

רק לאחר הצבא כשסבתא סיימה קורס אחיות, התחלנו להכיר יותר לכיוון של חברות וזוגיות, ובשנת 1966 התחתנו והקמנו משפחה.

השם שלי הוא על שם סבא שלי האבא של אמא שלי שקראו לו גם כן אליעזר.

טנק המרכבה

אחרי שחרורי מצה"ל התקבלתי לעבוד במפעל בנתניה שנקראו אורדן. המפעל היה מפעל יציקה של פלדה, ובמפעל הזה קיבלנו פרוייקט של הצבא- לבנות טנק ישראלי. במשך כמה שנים ניהלתי  את הפרוייקט, ועסקנו בתכנון של חלקים לטנק, שלימים הפך לטנק "מרכבה" המשמש את צה"ל עד היום. אני הייתי חלק מהנסיעה הניסיונית הראשונה של טנק המרכבה, ברמת הגולן.

אני לא מתחרט באופן מיוחד על שום דבר שלא הספקתי בחיים. בגדול עבדתי תמיד בדברים שאהבתי כמו על הטנק ואח"כ בחינוך מיוחד בפנימייה. תמיד עסקתי בספורט שאני אוהב. הייתי שמח ללמוד סקי, שאת זה עוד לא הספקתי בחיי.

זיכרונות יש בלי סוף אבל יש אירוע אחד שהיה מאוד משמעותי בשבילי. אני עסקתי בחינוך וניהלתי בי"ס מיוחד, והיו בו גם כיתות רגילות, מכללה של טכנאים והנדסאים, וגם מסלולים של משרד העבודה. וגם מסלולים שמייעדים לצבא למסלולי צמ"ה. (ציוד כבד). בשנת 1992 זכינו בפרס החינוך, ובאותה שנה היה לי את הכבוד להיות בבית הנשיא חיים הרצוג, ולקבל ממנו את פרס החינוך לאותה השנה.

הזווית האישית

סול רון, והסבא אליעזר בן דוד השתתפו בתוכנית הקשר הרב דורי בבי"ס תפן ניסוי שבכפר ורדים בתשפ"ג – 2023