מאגר סיפורי מורשת

שמי אלה פנחס, אני משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי, במסגרתה אני מתעדת את סבי, אליהו פנחס.

סבא אלי (אליהו) נולד בשנת 1957 בירושלים, ישראל.

וכך סבא סיפר לי: "נולדתי בירושלים, בשכונת נחלאות, זאת הייתה שכונה של הרבה עדות. היו פרסים וחלבים, ורובם היו מעדות ספרד. חיינו בשני חדרים והמקלחת והשירותים היו מחוץ לבית, הם היו ממש רחוקים מהדירה שלנו, זה לא היה כמו שאנחנו רגילים היום, שאפילו יכולים להיות שני חדרי שירותים או מקלחת בבית. חיינו ארבע נפשות בדירה שני חדרים בלבד, סלון וחדר שינה אחד. היינו בדירה הזאת עד שנת 1967. בשנת 67 דיברנו על לעבור לשוק מחנה יהודה, זה היה בעצם עשר שנים שגרנו בדירה הקטנה שלנו בנחלאות. חיינו בצורה יפה והיה לנו כיף, גם אם היו מצבים קשים עם הדירות והכל."

בית ההורים

היה נהוג אז שתהיה עוד שפה בבית, כמו שהעדה המרוקאית מדברת מרוקאית ועברית בבית. אבל אצלנו לא היינו מדברים בשפה אחרת, היינו מדברים רק בעברית בבית. אבא שלי פרסי ואימא כורדית, ולמרות זאת לא דיברנו פרסית או כורדית בבית, רק עברית. גדלתי בשוק מחנה יהודה, הייתי בבית ספר שהיום מתחבר לגימנסיה בירושלים. כל הילדות שלי הייתה בירושלים, או ליתר דיוק במרכז ירושלים. שיחקנו בשכונה לרוב בכדורגל וסטנגה.

המשחקים שהיינו משחקים עם ילדי השכונה הם: סטנגה, כדורגל, ועוד כל מיני משחקים שלא משחקים אותם היום. לא היו לנו טלפונים אז לפעמים גם היינו צריכים להמציא משחקים ואפילו לצאת לרוץ כד להעסיק את עצמנו. היינו משחקים בחמש אבנים אבל לא כמו היום, היינו לוקחים חמש אבנים רגיל ומשחקים, היינו בועטים באבנים עד הבית ואלו היו המשחקים של פעם.

נישואים ובניית המשפחה

הכרתי את סבתא שלך על ידי קרוב רחוק משפחה שלי, הוא אמר שיש לו מישהי להכיר בשבילי, ואני זרמתי.. התחלנו לדבר בטלפון עד שהחלטנו להפגש, נפגשנו ואז החלטנו להמשיך לצאת, התחתנו בגיל די צעיר והבאנו את הילד הראשון שלנו. הילד הראשון שלנו היה אבא שלך, וקראנו לו מאיר. אחר כך הולדנו ביחד עוד שלושה ילדים. אני קיבלתי נס כזה, לכל אחיי יש שלושה בנים. לשתי האחיות שלי יש שלושה בנים וגם לאח הבכור שלי, אני היחיד שהתברך גם בבת.

שירות צבאי ועיסוק

שירתי בחיל חימוש, שזה חיל שמתעסק בתחזוקה של רכבים וכלי נשק. הייתי מכונאי בצבא ושירתי באל אריש, שהיום לא נמצאת במדינת ישראל אלא חלק ממצרים. שירתי שם בין השנים 1975 – 1978. כשהשתחררתי, היה הסכם שלום עם מצרים. היום אני עובד באגד (חברת אוטובוסים), אני נהג. בעבר הייתי גם שוטף את האוטובוסים, לא מזמן קיבלתי תעודת הצטיינות על נהג בטיחותי וכיום אני עובד בקו של האוטובוסים.

סיפורו של חפץ העובר במשפחה

החפץ החשוב והערכי ביותר שעבר אצלנו במשפחה זה תמונות של ההורים, בגלל שהם נפטרו. אימא חלתה בסרטן ונפטרה ואבא היה זקן מאוד עם כל מיני מחלות למינהן. פטירתם לא פירקה את המשפחה ואת האחים, אלא להפך, היא חיזקה את הקשר בינינו.

יציאה לגמלאות ותקופת הקורונה

"כפי שאת יודעת, אני עוד לא יצאתי לפנסיה וגם בתקופת הקורונה עבדתי. אמנם לא היו הרבה אנשים לאסוף, אבל עדיין היינו צריכים לעבוד. כשקיבלנו חופשים, הייתי מאוד אוהב את כל הנושא הזה של מכונאות, אז לרוב הייתי מטפל במכוניות של הילדים או שלי והייתי נהנה מזה. (כאן עניתי לסבא שהוא ממש דומה לי, כי גם אני ממש מתענייינת במכוניות, אני גם כמעט יודעת הכל על מכוניות ותמיד גם בתור ילדה קטנה הייתי שואלת את אבא שלי לגבי סוגי רכב וסמלים, אלה הנכדה המתעדת).

מסר לדור הצעיר

המסר שלי אלייך הוא להשקיע בלימודים ולהגשים את כל החלומות שרק תרצי. ככה תתקדמי יותר ולא תגיעי למקומות שאנחנו הגענו. אני לא אומר שלא הצלחנו בכלום, היום אני מאוד מרוצה מעצמי, אבל יכולתי להגיע למקומות הרבה יותר גדולים אם הייתי מתקדם, משקיע, לומד ועושה את מה שאני באמת רוצה לעשות, אז הייתי יכול להצליח.

לקובץ התיעוד המקורי: 

הזוית האישית

אלה הנכדה המתעדת: היה מהנה ומעניין, למדתי הרבה על סבא שלי והוא למד הרבה עליי.