מאגר סיפורי מורשת

שמי איתן יריב, נולדתי בשנת 1948בירושלים.

היתה לי ילדות יפה ופשוטה. בגיל צעיר מאוד גדלתי בירושלים, ואחר כך בתל אביב. אבא שלי עבד במשטרה ואמא שלי היתה מורה. עברנו לתל אביב לשכונת יד אליהו, ונולד אח שלי דורון.

ההורים שלי התגרשו כשהייתי בן שלוש.

בשכונה היו לנו הרבה מאוד חברים, למשל אברהמיק השכן שלנו. היינו עושים הרבה שטויות ובלאגן, היינו שובבים מאוד. פעם הורדנו את אח שלי הקטן בדלי, מהקומה השלישית דרך החלון. היינו קופצים מהארון למיטה. היינו בורחים מבית ספר לים. היתה לי ילדות מאוד יפה. הרגשתי חופשי. אמא שלי היתה קשוחה איתנו מאוד, היה לה קשה, היא היתה מורה לעברית ותנ"ך, וגם נתנה שיעורים פרטיים בבית, היא עבדה המון, ומכיוון שהיינו ילדים שובבים מאוד, לפעמים גם היה לה קשה איתנו.

בגיל חמש עשרה, הלכתי לפנימייה הצבאית, והתגייסתי לחיל האוויר לנ"מ (נגד מטוסים).  במלחמת יום הכיפורים הייתי מפקד סוללת הוקים (נגד מטוסים) בסוללה בצפון. לפני המלחמה, כל המפקדים שלי אמרו לי, שלא תהיה מלחמה, אבל אני חשבתי שדווקא כן הולכת לפרוץ מלחמה. הלכתי עם החיילים שלי למלא שקים של חול בים בחיפה. (הבסיס שלנו היה ברמת הגולן, ושם אין חול שמתאים בשביל זה). אימנתי את החיילים שלי למקרה שתפרוץ מלחמה, ושמנו את כל השקים במקומות הנכונים בסוללה, כדי שיגנו על החיילים, כשיפציצו אותנו, למרות שלא באמת ידענו שיפציצו, אבל אני חשבתי שבטוח יהיה יותר אם נתכונן. המפקדים שלי כעסו עלי שאני גורם לחיילים שלי למלא שקי חול סתם. כדי להתכונן למלחמה, נסעתי עם החיילים לכל מני מקומות ברמת הגולן, כדי לתכנן פריסה של הסוללה במצב של מלחמה. התכוננו היטב למלחמה.

ביום כיפור השארתי הרבה חיילים בסוללה ולא שחררתי אותם לחג לביתם. אני חזרתי הביתה לחג, ובבוקר יום כיפור התקשרו אלי להגיד שיש אפשרות שתפרוץ מלחמה. מהר נסעתי לבסיס, והתחלנו לפרוס הכל ולהתכונן. כשהגיעו בצהריים מטוסים סורים, לתקוף מהצפון, אנחנו היינו מוכנים והפלנו אותם. חיל האוויר לא היה מוכן עדין עם מטוסי קרב, ואנחנו עזרנו לבלום את המתקפה מהצפון ביומיים הראשונים.

אני מרגיש מאוד גאה על מה שעשיתי. לא תמיד צריך ללכת לפי הכללים והחוקים. לפעמים צריך לדעת לחשוב יצירתי ועצמאי, ולעשות דברים בניגוד לכללים, כשזה משהו חשוב לטובת המדינה או הכלל. מפקד שלא יודע לעשות את זה, לחשוב בצורה עצמאית הוא מפקד פחות טוב.  במהלך המלחמה הזאת, וגם במלחמות אחרות, נפרדתי מחברים טובים שלי שנהרגו. חברים שהיו איתי למשל בחדר בפנימייה הצבאית, ועוד חברים מהנ"מ שהיו איתי במסלול ביחד. זה עצוב מאוד להיפרד מחברים קרובים. כולנו נלחמנו יחד על המולדת.

הזווית האישית

אילה: היה לי ממש מעניין לשמוע את הסיפור של סבא. לא ידעתי שהוא נילחם במלחמת יום הכיפורים אז שגיליתי שכן, וזה היה עוד יותר מעניין. ואני גאה שמישהו מהמשפחה שלי נלחם במלחמות ועזר למדינת ישראל.