מאגר סיפורי מורשת

יצחק (איציק) לוקץ' נולד ברומניה בעיר טקוץ' בשנת 1946, ועלה לארץ בגיל 3 בשנת 1950. הוא ומשפחתו התגוררו באוהל במעברה ליד חיפה. לאחר כמה חודשים מעייפים, משפחתו קיבלה הצעה לשיכון קרוב למעברה. אך הצעה זו לא כללה חשמל, מים, כבישים ואפילו לא שירותים. דירה זו הייתה בת רק חדר אחד.

באותם זמנים, בגלל שלא היו אמצעים אחרים, השתמשו בנפט כדי לבשל. כדי להדליק אור השתמשו בנרות. בנוסף, גם לא היה מקרר, הם נאלצו לקנות קרח כדי להשאיר את המקרר קר. סבא זוכר את השועלים שהיו מגיעים עד אדן החלון שלהם. באותו זמן, הם התחילו לגדל עופות בחצר. הוא גם זוכר שגידל כלב גדול, שאותו האכיל בפגרים של העופות, הכלב היה כל כך פראי שאנשים אפילו פחדו ללכת ברחוב לידו, גם אם היה קשור. הוא גם גידל חתול בבית. אחד מזכרונותיו היו כשאביו היה קם בבוקר להאכיל את העופות, החתול היה קופץ ישר למיטתו.

באותו זמן גם לא היו אוטובוסים או מכוניות שם, אז סבא היה צריך ללכת במשך חצי שעה ברגל לבית הספר דרך פרדסים. בבר המצווה של סבא, ההפטרה הייתה על דוד המלך. את החגיגה אז לא היו עושים באולמות, אלא היו מזמינים את המשפחה הביתה. כמו כן, היה נהוג לנאום ולהגיד דברי תודה לאורחים, וסבא סיפר שזה היה סיוט בשבילו לעמוד מול אנשים ולנאום.

בכיתה ח' סבא התחיל עם חבריו 'סטארט אפ': היה שטח לא מעובד מאחורי ביתו. הם ניקו את השטח ושמו ממטרות. הם ניסו לגדל ולמכור חסות, אך לא הצליחו. רק אביו היה שמח על זה שניקו לו את השטח. זה היה המיזם הראשון שעשה.

בשנת 1956, פרצה מלחמת קדש. סבא ומשפחתו גרו ליד מחנה צבאי. סבא וחבריו היו מבקרים שם ומסתכלים על כלי המלחמה ואפילו מטפסים על חלקם. לאחר כיתה ח' התחיל ללמוד בישיבה/פנימיה דתית ומקצועית, אך הוא לא היה דתי. שם, הוא אומר, קיבל חינוך טוב. בחופשים סבא היה הולך לעבוד במושב מגדים, עבודות קשות ומעייפות. בישיבה סיים ללמוד וקיבל בגרות. הוא הלך ללמוד הנדסאות במשך שנתיים בטכניון והתגורר בחיפה בדירה שכורה עם עוד חבר, הוא התחיל את לימודיו לפני הצבא.

בשירותו הצבאי שירת בחיל האוויר בתחום שקשור לציוד קרקע. שם שירת שלוש שנים. כאשר סיים את הצבא והלך למילואים, הבין שהתפקיד הזה בחיל אוויר לא מתאים לו. אז עבר לקורס מרגמות בחיל התותחנים, שם הרגיש מתאים יותר. באותו זמן התחילה מלחמת יום כיפור. ואז נשלח לרמת הגולן שם שהה כחודש וחצי. לא הייתה להם גישה למקלחת עד שהתחילו להוציא אותם כדי להתקלח ולצלצל הביתה. לאחר מכן הוא הסב את מקצועו ממרגמות לתותחנים, הוא היה אחד הראשונים שעשה זאת. באותו זמן גם עבד בתעשייה הצבאית כראש צוות ואחראי על מהנדסים. במסגרת היותו בתעשייה הצבאית, יצא סבא למשלחת לדרום אפריקה, הוא ומנהל מפעל נוסף, אשר עבד על ייצור כלי נשק ומחסניות, כדי לעבוד על תותח שנקרא 30mm, שהיו מורכבים על מטוסי קרב. מטרת הביקור היתה לבחון תותח צרפתי מתקדם יותר. כאשר ראה את התותח החדש, הוא "נדלק עליו". הוא שכנע את מנהל המפעל לייצר אותו ולייבא לארץ. הם שהו שם שבועיים, כאשר כל יום סבא וידידו ועשו סקיצות, מדידות ומבחנים על התותח הזה (אך כמובן שנשארו שם עוד קצת זמן כדי לטייל).

כאשר חזרו לארץ הוא קיבל תקציב לבנות אב טיפוס שיתאים למטוסים של חיל האוויר. בחיל האוויר התלהבו מאוד אך אמרו לו שכבר התקבלה החלטה אחרת, לעבור לטילים ולא תותחים על המטוסים. באותו הזמן, בגלל הגזענות נגד השחורים בדרום אפריקה (אפרטייד), מדינות רבות לא הסכימו למכור לדרום אפריקה אמצעי לחימה. כאשר בדרום אפריקה הבינו שנבנה בארץ אב טיפוס למטוסים שמתאימים להם, הם מיד באו לארץ לראות. בסוף הם הציעו שצה"ל ייצר תותחים וימכור אותם לדרום אפריקה. סבא איציק בנה תכנית במשך שנתיים, לבנות אבי-טיפוס שיתאימו גם לתותחים של דרום אפריקה. סבא ערך ניסויי קרקע וניסויים אוויריים ועוד שינויים. לבסוף דרום אפריקה חתמו על עסקה והזמינו 400 תותחים ועוד חלקי חילוף. שווי העסקה היה שווה ערך ל-15 מיליון דולר כיום. ועל זה סבא קיבל פרס תע"ש בצה"ל. במהלך תפקידו סבא גם תכנן ובנה את מרכבה סימן אחד ומרכבה סימן שתיים.

במקביל לפיתוח התותחים, סבא עבר לגור בתל אביב עם סבתא, ולאחר מכן עברו לראשון לציון. בראשון לציון נולדו שלושת ילדיו (ניר, יריב וענת לוקץ'). סבא מספר שלאחר שקיבל קרן השתלמות, נסע לטיול של שלושה חודשים עם כל המשפחה לארצות הברית. אחרי כמה שנים עבר עם משפחתו לבית שאותו בנה בלוד. בגיל 47 פרש מהתעשייה הצבאית והפך לעצמאי. הוא פתח עסק לאספקת ציוד למוסכים. שם קבע לו כמה חוקים: הוצאות מינימליות (לעבוד מהבית, לאחסן במשאית), לא להשקיע כסף, אם לא משקיעים, אין מה להפסיד, אז מה שנשאר זה רק רווחים. הוא קנה בית בתל אביב שאותו חילק לשניים, את אותו בית הוא משכיר כבר 20 שנים.

אחד מהחלומות שתמיד רצה להגשים היה ללמוד הנדסת מכונות ולהיות מהנדס וכמובן שאותו הגשים. כיום סבא מרצה על נושאים שונים ומגוונים כמו יהודה המכבי, החיים בשואה, ראייה בלילה, גלי רדיו וכו'. סבא עובד קשה על ההרצאות, שאותן הוא מכין לבד, ומרצה לגמרי בחינם במקומות שונים בארץ. כיום, יש לו שישה נכדים והוא עדיין גר בלוד, באותו בית שבנה עם ילדיו עשרות שנים קודם לכן.

סבא שלי הוא יחיד ומיוחד, ואני גאה שהוא סבא שלי.

הזוית האישית

איתמר הנכד המתעד: מאוד נהניתי לשמוע סיפורים על חייו של סבא שאף פעם לא שמעתי אותם. חשוב לדעת שגם המבוגרים היו פעם ילדים ונערים, ושלכל אחד יש את הסיפור מיוחד שלו. בשבילי, תכנית הקשר הרב דורי זה לא רק עוד שעות מעורבות חברתית בבית הספר, זה תיעוד של סיפורים מיוחדים שכנראה לא יסופרו להרבה אנשים, ועכשיו – זו ההזדמנות לעשות זאת.

סבא איציק: אני חושב שמה שהכי חשוב בתכנית הקשר הרב דורי, היא האינטראקציה בין הנוער לדור המבוגר, רק קריאה וכתיבה של הסיפורים לא מספיקה. בנוסף גם הפעילות משותפת בין הנוער למבוגרים חשובה, הנוער היום מאוד חכם והמבוגרים יכולים ללמוד הרבה מהם, אך למבוגרים יש ניסיון חיים רב יותר. אז זה חשוב שהנוער והמבוגרים ילמדו אחד מהשני.