מאגר סיפורי מורשת

שמי הילי הרשקוביץ, אני משתתפת בתכנית הקשר הרב דורי יחד עם סבא שלי,  איציק הרשקוביץ ואת סיפורו תיעדתי.

סבא איציק מספר להילי

נולדתי בשנת 1950 בעיר ביצ'קוב שבאוקראינה.

אני זוכר שבילדותי ירדו הרבה גשמים, בקיץ, חורף, אביו וסתיו. גשם של קיץ היה גשם חם ואהבנו לרוץ בגשם. לא אהבתי את הגשם בעונות האחרות. לא היה לנו מזגן, וחיממנו את הבית עם עצים בתוך האח שדלק כמעט כל היום. לפעמים היו הצפות מרוב הגשמים שירדו רוב השבוע. המים התפשטו על הרחובות מהנהר שעבר בתוך הישוב ומהמים שירדו מההרים.

מדי פעם היו הפסקות חשמל, אבל בזכות האח שדלק, הבית היה חם ונעים. כשמזג האוויר היה קר מאוד, כמו מינוס 25 מעלות, ביטלו לנו ימי לימודים.

 בצעירותי

החיים בישראל משנת 1973

השירות הצבאי שלי, כאן בארץ, היה שירות מקוצר, כשישה חודשים, בגלל ששירתי גם בצבא של ברית המועצות במשך שנתיים וחצי. הייתי נהג טנק 155 מ"מ של תותחנים.

התגייסתי לצבא בישראל בשנת 1974. רציתי מאוד להתגייס ולהיות חייל. החוויות שלי מהצבא הן חוויות יומיומיות, פעם ללכת לשמור, פעם לשבת עם חיילים ולצחוק או לשחק כדורגל בזמן הפנוי. לפעמים גם בישלנו אוכל לעצמנו. היו לי חברים בצבא, חלקם היו חברים טובים מאוד. אחד מהם זה יעקב גולדשטיין.

נילחמתי במלחמת לבנון הראשונה, כחייל מילואים. מלחמה זה תמיד מצב שלא רוצים, בשטח של מדינה אחרת. לא היה כיף, שמרנו על עצמנו ושמרנו על הציוד הצבאי, וביצענו ירי לעבר המחבלים.

זיכרון העלייה לישראל – מרתון התארגנות בעשרה ימים

אירוע מיוחד בחיים שלי, שאני רוצה לספר עליו, הוא מלפני העלייה לארץ. השלטון בברית המועצות לא כל כך אהד את היהודים, הם לא רצו או אהבו שהיהודים יעזבו ויעלו למדינת ישראל, ובגלל זה הם עשו הרבה בעיות ליהודים ובפרט לי ולמשפחתי.

בעת קבלת אישור יציאה, כדי להקשות עלינו, השלטון הקומוניסטי נתן לנו רק עשרה ימים, כדי להתארגן ולעזוב.

תוך עשרה ימים אני ומשפחתי היינו חייבים לעזוב, אני לקחתי על עצמי את המשימה ובתוך הזמן הקצר הזה היה עליי למכור את ביתנו, לארוז את כל הציוד שרצינו להביא איתנו, לנסוע (לטוס) לשגרירות הולנדית, כי לא הייתה נציגות ישראלית באותה תקופה במוסקבה, כדי להחתים את הוויזות. מוסקבה הייתה רחוקה ונמצאת בערך 1300 ק"מ, ולא יכולנו לעלות לטיסה, כי לא היה לנו ת.ז. לקחו לנו את התעודות בזמן שאישרו לנו לעלות ארצה.

אני לא אפרט איך הצלחתי לעשות זאת תוך עשרה ימים, אבל אפשר לכתוב ספר על אירוע מיוחד זה.

בשעה טובה הגענו לארץ שלנו ואני משאיר את הזיכרונות מאחור, היום אני מאושר להיות במדינת ישראל.

הזוית האישית

הילי הרשקוביץ: נהנינו מאוד, מרגישים שזה עזר לנו לחיבור הקשר ולשמוע סיפורים שקרו בעבר בפעם הראשונה.