מאגר סיפורי מורשת

שמי אילת השחר חדד, כחלק מפרויקט הקשר הרב דורי נפגשתי עם סבי אורי כדי לשמוע על העבר המסקרן שלו.

סיפורו של סבי אורי גרינפלד

שמו של סבא שלי: אורי גרינפלד, אבא של אימא שלי. סבא נולד בבית חולים אסותא בצפון תל אביב שבארץ ישראל, בי"ז בחודש שבט בשנת תשט"ז ינואר 1956. היום סבא שלי בן 67.

שרה, אימא של סבא (סבתא רבתא), נולדה בירושלים והתחילה את חייה בשכונת בית ישראל שליד מאה שערים. ישעיהו, אבא של סבא (סבא רבא), נולד בלודז" שבפולין, ועלה לארץ בהיותו בן שמונה בשנת 1933.

בתקופת השואה כל משפחתי היו בארץ ישראל כך שמהמשפחה הקרובה לא היו נספים מהשואה.

סבי אורי ממשיך לספר: "גדלתי בתל אביב וקיבלתי מילדותי חינוך ממלכתי דתי ובאורח חיים זה אני נוהג עד היום. בית הספר היסודי היה בית ספר מוריה שברחוב צייטלין בתל אביב (בית הספר קיים ופעיל עד היום באותו מקום), בביה"ס היסודי למדו שמונה שנים, מכיתה א' עד ח'.

הייתי מאוד פעיל בביה"ס בתחומי הגינון והנוי של בית הספר גם מעבר לשעות הלימודים, הייתי אחראי על חדר תורה ועל ציוד אלקטרוני של בית הספר ופעיל מאוד בתחומי הספורט בעיקר כדורגל. יש לי עד היום תעודות הוקרה של המנהל שקיבלתי בסוף כיתה ח'.

במקביל ללימודים בביה"ס הייתי מבלה הרבה אצל חברים אחרי שעות הלימודים ועם חלקם הגדול יש לי קשר חברי טוב עד היום! גם בתנועת בני עקיבא החל משבט ניצנים שהתחיל אז בכיתה ה' הייתי מאוד פעיל, בפעולות ובהשתתפות בשבתות, בין אם בסניף של תל אביב מרכז ובין מחוץ.

לאחר סיום כיתה ח', בהיותי בן 14, הלכתי ללימודי תיכון בישיבת מדרשית נוער שבפרדס חנה. שם גרתי בפנימייה יחד עם עוד 100 ילדים בני גילי. הלימודים בישיבה היו קשים ונמשכו כל יום משעה 7 בבוקר ועד 8 וחצי בלילה. התקופה שבישיבה חישלה אותי להיות בן אדם עצמאי מכיוון שהיינו יוצאים הביתה רק שבת אחת מתוך שלוש שבתות.

כשהייתי בשמינית הייתי בורח פעם בשבוע מהישיבה לעיר חדרה ללמוד שיעורי נהיגה עד שעברתי את הטסט חודש לפני סוף הלימודים. התקופה הזאת זכורה לי כתקופה היפה ביותר שבה השקעתי בעצמי ללימוד להבנה ולהתפתחות אישית ולבגרות ולמידה איך להיות עצמאי ללא תלות בהורים.

חצי שנה אחרי סיום הלימודים וקבלת תעודת הבגרות התגייסתי לצבא.

התנדבתי לשרת בחיל שריון כלוחם בטנק למרות שהתגייסתי מספר חודשים אחרי מלחמת יום כיפור, ולמרות שהיו הרבה מאוד טנקיסטים שנהרגו או נפצעו במלחמה קשה זו.

את השירות הצבאי עשיתי ברמת הגולן וחצי האי סיני עד לשנת 1979 שבא בעקבות הסכם השלום בין ישראל למצרים, החזירו למצרים את חצי האי סיני שנכבש 12 שנים קודם לכן במלחמת ששת הימים. בצבא הגעתי לדרגת קצין מבצעים לגדוד טנקים צנטריון וסיימתי את הצבא בגיל 22 בדרגת סגן.

סבי אורי מצולם על טנק הצנטוריון (שוט)

במהלך שירותי הצבאי הכרתי שנית את שרה, אשתי עד היום. ההיכרות הראשונה שלנו הייתה בבני עקיבא, היינו באותו שבט מגיל 10, אבל בתקופת בני עקיבא לא יצרנו בנינו קשר חברי או אישי. התחתנתי בגיל 23 עם שחרורי מהצבא.

שנת חיינו הראשונה עברה עלינו בנעימים בירושלים בעקבות עבודה שהוצעה לי באזור התעשיה מעלה אדומים. לאחר שנה עברנו לדירה בפתח תקווה והתחלתי ללמוד את תחום החשבונאות והמיסים בישראל. מאז ועד היום אני עוסק בתחום זה שהוא תחום שמאוד מתאים לאישיות שלי.

בגיל 25 נולד בננו הראשון, חגי, ולאחריו נולדו עוד שלושה ילדים: עדי, דוד וגיל. כשחגי היה בן שש בשנת 1987, העתקנו את מגורינו למושב חמד, לא רחוק מאולפנת צפירה שבמושב צפריה.

שרה אשתי הייתה מורה לחינוך גופני באולפנת צפירה במשך 35 שנה! עד היום אנחנו מתגוררים במושב ומסביבנו התברכנו בנכדות ונכדים. כשהייתי בן 50 התחנה בתי עדי עם יאיר ולאחר שנתיים נולדה אילת השחר נכדתי הבכורה, הכותבת את הסיפור הזה.

היום אני עוסק בחמישה עיסוקים עיקריים. מנהל משרד לניהול חשבונות ומיסים שנמצא היום באור יהודה. אני מטפל במים בבריכה טיפולית שבביתי, במים בטמפרטורה שלא פחות מ – 33 מעלות.

יצרתי דגם של משכן בני ישראל בגודל של אחד לאחד, בהתאם למידות המדויקות הכתובות בתורה בפרשות תרומה ותצווה, ואני מעביר הרצאות על נושאים שונים הקשורים למשכן לכלי המשכן ולעבודת הכוהנים במשכן.

אני גם כותב חידות בנושא שירים ישראלים ומנחה ערבי שירה וחידונים הקשורים לשירה עברית. אוהב לשחק עם הנכדים שלי כדורגל וסטנגה ועד היום לא נופל מהם ולפעמים אף מנצח אותם!

אני חושב שמהלך החיים שלי היה נכון. הילדים נולדו בזמן, והמשכנתא שולמה והסתיימה בזמן. הפרנסה ברוך השם לא חסרה ובעזרת הקב"ה שתמך בי וליווה אותי כל הדרך אני שמח בחלקי ומקווה שכך זה ימשיך.

הזוית האישית

סבא אורי: שמחתי שאילת השחר נכדתי היקרה התעניינה ופנתה אליי לשמוע את סיפור חיי. אני חושב שתכנית הקשר הרב דורי מאוד חשובה לעם ישראל היום. סיפורי המורשת מלמדים את הדור הצעיר לא רק על עברנו, אלא גם ערכים חשובים כמו פטריוטיות למדינה, נחישות ותקווה לעתיד טוב יותר גם אם יש קשיים בדרך.

איילת השחר: גם לי היה מעניין ומהנה לשמוע את סיפור המורשת של סבי אורי, לדעת מה היו הקשיים שלו ושל הדור שלו וכיצד הצליחו להתמודד עמם. הופתעתי לגלות אירועים שלא ידעתי עליהם ואני שמחה שכעת אני מכירה יותר את סבא אורי.