מאגר סיפורי מורשת

     שמי אהרון (רוני) איטח, אני נושא את שמו של אחי הבכור שטבע בגיל 10 בנחל בעיר קסורסוק במרוקו.

תאריך לידתי  המשוער  הוא 1.4.1961, נולדתי באזור נידח בהרי האטלס ולא ביצעו אז רישומים מדויקים. עם הגעתנו ארצה הוריי העריכו לפי הגילאים של אחיי ואחיותיי ובקירוב לחג שנולדתי בו וכך נרשם בתעודת הזהות שלי.

משפחתי ואני עלינו ארצה בתאריך 28.11.1963 ממרוקו, מהעיר קסר א-סוק שכיום נקראת א-רשידיה. הייתי כבן שנתיים.

עם הגעתנו ארצה שיכנו אותנו במעברה ביבנה, שכונת חולות. לאחר תקופה עברנו להתגורר בשיכונים במרכז יבנה. בילדותי היינו משחקים במשחקים יצירתיים שבנינו במו ידינו – הרכבנו סקטבורד/אופניים עם גלגלים של מכונת כביסה קרש וכידון. הרבינו לטייל בטבע – בפרדסים, בנחל שורק, בדיונות של יבנה ובאזור העתיק המצודה הצלבנית.

עד גיל 5 לא הייתי בשום מסגרת, הייתי בבית עם אמי. מגיל 5 הייתי במסגרות פורמליות בעיר יבנה. בבית הספר היסודי למדתי בביה"ס באר יעקב, בחטיבת ביניים בביה" ס שאולי, ובתיכון בביה"ס קרל – כל המוסדות היו מסגרות דתיות. כנער התנדבתי בכיר במשמר האזרחי, מפקד הנוער הארצי וחבר במועצת התלמידים.

עם הגעתנו ארצה כעולים חדשים – הוריי שניהם כפריים ולא ידעו קרוא וכתוב. מעת לעת אבי הצליח למצוא עבודות דוחק זמניות שבקושי הספיקו לפרנסת המשפחה. הרגשתי תמיד הפליה מובנית, היה יחס מעודף ליוצאי אשכנז. ראיתי זאת גם בקרב שכניי המזרחיים ובקרב הוריי, שלא קיבלו עבודה. תמיד היה מחסור ועוני בבית. ההפליה, תחושת הקיפוח והמחסור דחפו אותי ואת אחיי ואחיותיי ללמוד לדחוף תמיד קדימה, להצליח ולהתקדם בחיים למרות הקשיים.

השתתפתי במספר מלחמות ומבצעים צבעיים, באחת הפעמים אף עליתי על מוקש, ברוך השם יצאתי מזה ללא נזק קבוע והחלמתי לאחר תקופה באופן מלא.

בחופשת רגילה בסיום קורס קצינים, הייתי בדרך לחברים וטעיתי בדרך. פגשתי באשתי במקרה ברחוב וביקשתי ממנה הכוונה, כך הכרנו והתחלנו לצאת. אחרי תקופה התחתנו.

חפץ מיוחד העובר במשפחה

יש לנו במשפחה שמיכת פוך מצמר כבשים עוד ממרוקו, היא עוברת כבר ארבע דורות במשפחה, היום השמיכה נמצאת אצל אחותי הבכורה. היא עברה אליה מאמי שקיבלה אותה מאמה שקיבלה אוותה מאמה.

הזוית האישית

סבא: אדם שלא יודע את עברו ולא יודע ואת שורשיו זה כמו עץ שאין לו שורשים וברוח הראשונה עף. אדם חייב לדעת את ההיסטוריה והשורשים שלו, לשמרם ולהעבירם מדור לדור. יש חשיבות בחינוך לערכים ולא לחזור על ההיסטוריה, ללמוד מטעויות.

יאיר הנכד המתעד: אני מרגיש שלמדתי הרבה דברים חדשים על סבא שלי שלא ידעתי עליהם קודם, נהניתי לשמוע את סיפורו ולהכיר אותו יותר טוב.