מאגר סיפורי מורשת

שמי עומרי, אני משתתף השנה בתכנית הקשר הרב דורי, במסגרתה אני מתעד את סבי, אהוד (אודי) שולזינגר, ומעלה את סיפורו אל מאגר המורשת של התכנית.

סבא שלי אודי נולד בשנת 1951 וגר ברמת השרון. הוא למד בבית הספר המקצועי עמל. (כיום נקרא רוטברג) עד כיתה י"א. כשהיה בן 16, עבר עם אמו לקיבוץ כינרת, שם למד בבית ספר חקלאי כינרת, שם הוא גר. בילדותו סבא שלי שיחק בכדורגל, בכדורסל ובגוגואים. גוגואים הם הגרעינים של המשמש. הם היו עושים בגוגואים חור ומשחקים בהם בתור צפצפה וגם זורקים אותם לתוך בור באדמה. בנוסף, סבא שלי שיחק גם במשחק שנקרא "תיקתק"- לוקחים שני מקלות – אחד גדול ואחד קטן, ומעיפים את המקל הקטן רחוק מהמקל הגדול. בילדותו הוא גם טיפס על עצים.

צבא

סבא שלי שירת בצבא משנת 1970 עד שנת 1975 בחיל התותחנים. במשך כחמש שנים היה בסיני, ובמלחמת יום כיפור נלחם במצרים. באמצע מלחמת יום כיפור הוא פגש את אבא שלו במקרה במקום שנקרא רפידים. סבא אמר שזה היה מפתיע והוא שמח. כשהוא היה בצבא הוא הכיר את סבתא שלי (שמה אילנה).

ההיכרות עם סבתא

כשסבא שלי שירת בסיני לא היה אינסטגרם וטיקטוק, היו מכתבים. יום אחד הוא ישב עם כמה חברים והם נורא השתעממו אז הוא רשם מכתב שהוא רוצה לדבר עם בנות, הוא הזדהה בשם "מוקה סוויסה" וסבתא חשבה לעצמה 'מה זה השם הזה מוקה סוויסה', אז היא סתם ענתה, והם התכתבו קצת ונפגשו וסבא גילה לה את שמו האמיתי וככה הם הכירו.

פנסיה

בפנסיה, סבא שלי עובד כנהג הסעות. סבא שלי חושב שזה ממלא ונחמד כי אתה עוזר לאנשים מבוגרים ממך למרות שאתה לא צעיר. בנוסף הוא אוהב מאוד לרכוב על אופניים ולנסוע למרחקים, לדוג כשהוא יכול וגם אוהב לצפות בטלוויזיה. לסבא שלי אף פעם לא היה חלום – "הוא חי את החיים".

הזוית האישית

עומרי הנכד המתעד: היה לי מעניין להכין את סיפור התיעוד, מכיוון שלמדתי על העבר של המשפחה שלי. בנוסף, אני חושב שהקשר שלי עם סבא התחזק בזכות התכנית, כי למדתי עליו דברים והוא למד עליי דברים. בזכות סבא, הבנתי שצריך לעשות את המקסימום גם כשלא הולך והמצב נראה לא טוב, כי אם נתמיד אז נצליח.