מאגר סיפורי מורשת

שמי יובל חבקוק, השתתפתי השנה בתוכנית הקשר הרב דורי בבית ספרי ובחרתי להביא את תיעוד סיפורו של סבי אברהם נחמיאס ז"ל. סבא אברהם נחמיאס ז"ל  הוא אבא של אמי. סבא אברהם סיפר לנו בעבר את סיפור העלייה שלו. הסיפור לקוח מתוך עבודה שאמי עשתה בעבר והיא עזרה לי בתהליך חקר הסיפור.

סיפורו של סבא אברהם נחמיאס ז"ל

סבא שלי נולד בעיר קזבלנקה שבמרוקו. אברהם נחמיאס – סבא נקרא כך על שם סבו והיו לו גם כינויי חיבה: ברטו, בבר, אבי. שם המשפחה הינו השם המקורי, מקור השם הוא מהנביא נחמיה. סבא נולד בתאריך 12.04.1935, בנם של אהרון ושמחה נחמיאס, הוא היה הבן השלישי משמונה אחים, כשזה סדר לידתם: חנניה, מארי, סבא אברהם, חנה, עליזה, אסתר, רחל ודוד.

הוא היה בן חמש כשהשואה הגיעה למרוקו. הוא הרגיש מותקף מכל כיוון, ולמרות שבכללי משפחתו של סבי לא הרגישו איום מצד המוסלמים ותמיד הם חיו איתם בשלום. בתקופת השואה סבי ומשפחתו הרגישו לפעמים מפוחדים בגלל השואה. סימנו את סבי ומשפחתו בטלאי צהוב.

סבא שלי סיפר לאמי שזכור לו שהיה לו חבר מוסלמי שהחביא אותם בביתו בגלל הפחד מהתפרעות האנשים. סבא שלי לא זוכר כל כך את תקופת השואה, רק מעט. רק לפני כמה שנים הוחלט להכיר בעובדה שגם יהדות צפון אפריקה עברה את השואה והם זכו להכרה בנושא. הוא קיבל הכרה כניצול שואה ומאז הוא קיבל הרבה הקלות גם מביטוח לאומי.

העלייה לישראל

סבא שלי ומשפחתו עלו לארץ בחודש ספטמבר 1954, כולם עלו, פרט לאחותו הגדולה שהתחתנה במרוקו ונשארה שם כמה חודשים.

ממרוקו הם הפליגו לצרפת. ובצרפת הם היו כשבוע ימים ומשם הם יצאו בהפלגה לארץ ישראל. האונייה הראשונה שיצאה מצרפת לישראל כמעט טבעה, ובלב ים העבירו אותם לאונייה אחרת, רב החובל באונייה שהם עברו אליה ניסה לסטות ממסלולו ולחטוף אותם למצרים. הנציג מטעם הסוכנות היהודית איים על רב החובל והכריח אותו לחזור למסלול ולשוט לכיוון ארץ ישראל. הם הגיעו בערב ראש השנה לישראל לעיר חיפה. הם עשו את החג בחיפה ואז העבירו אותם למושב בית שקמה (נמצא ע"י אשקלון). הם חיו שם שנתיים בגלל שאביו היה חולה ואחיו וסבי לא היו בבית וגם לא יכלו לעבוד באדמה, כמו כולם, ולכן הם עברו למעברת מחנה ישראל.

חצי שנה אחרי שסבי הגיע למושב בית שקמה הוא התגייס לצבא לחיל כללי. בערב חג סוכות, כאשר הוא יצא לחופש, הוא לא ידע שהוריו עזבו את המושב (בית שקמה), הוא הגיע לקיבוץ ולא ראה אף אחד. השכן אמר לו שהוריו עברו למעברת מחנה ישראל. כאשר הגיע למחנה הוא לא מצא את הוריו שם (הם נסעו לחגוג את החג אצל דודתו שגרה בחדרה). בגלל שעבר שם ייסורים להגיע למעברה.

אבא של אמי, אברהם נחמיאס, קבור בטבריה. הוא היה צדיק גדול. במקור שלו הוא מרוסיה/פולין. הוא אהב לנדוד בעולם. כחלק מנדודיו הוא הגיע למרוקו, ואהב את המדינה הזו, והחליט להקים בית. וכך היה.

אני לעולם לא אשכח את סבא אברהם. הוא מאוד חסר לי היום, אני מרגישה את חסרונו. סבא היה איש דתי, ושימש כגבאי בבית הכנסת כ- 30 שנה.

כשהייתי ילדה קטנה הייתי מאוד מחוברת לסבי, סבי נפטר לפני חמש שנים

יהי זכרו של סבא אברהם ברוך.

קישור לקובץ התיעוד: סבא אברהם נחמיאס 

הזוית האישית

יובל: היה לי קצת קשה לתעד את סיפורו, בגלל שהוא כבר לא פה, אך מאוד התרגשתי לשמוע מפי אמי את סיפורו. כשהייתי ילדה קטנה הייתי מאוד מחוברת לסבי, סבי נפטר לפני חמש שנים, כולנו מאוד מתגעגעים אליו ומרגישים בחסרונו. היה לי חשוב ולכן בחרתי לספר את סיפורו ולתעדו.