מאגר סיפורי מורשת

שמי אבנר דבורי, אני סבא של אליאב, יחד אנחנו משתתפים השנה בתכנית הקשר הרב דורי ומתעדים במאגר המורשת של התכנית את סיפורי. 

נולדתי בעיראק, עליתי לארץ בשנת 1950, שנתיים אחרי הקמת מדינת ישראל. שם אבי: אורי (ז"ל), שם אמי: נוגה (ז"ל). אנחנו תשעה אחים במשפחה: לאה טויג (ז"ל), יעקב דבורי, אלי דבורי, יעל דבורי, דני דבורי, אבנר דבורי, יפה דבורי, דוד דבורי ורחל דבורי. אני יותר מחובר לדוד, כי במשך 40 שנים עבדנו כשותפים בעלי מוסך משותף בירושלים. 

ילדותי

גדלתי בירושלים בשכונת מוסררה. היה לנו חדר אחד גדול שבישלו בו, אכלו בו והיה הכל בחדר האחד הזה. בשכונה היה בית כנסת בקרבת מקום. לבשנו בגדים רגילים. לאבא שלי הייתה חנות ירקות, אימא שלי הייתה עקרת בית. השכונה ייתה יהודית. זגור לי שהייתה רחבה ליד באר מים, היהודים נפגשו שם. בנוסף היה שוק במאה שערים, שם עשינו קניות. היינו מוכרים נחושת וסברס בשביל לקנות כרטיס לסרט. 

החברים הטובים שהיו לי בשכונה היו זה מאיר, אברמי ושלמה. שיחקנו יחד שעות, משחקים כגון גולות ומסטיקים. אני זוכר את מאיר עד היום. מה שהיה מיוחד בו, זה שהיינו קרובי משפחה, לכן באופן טבעי היינו יותר קרובים. 

למדתי בבית הספר ציור ומלאכה, היסטוריה, חשבון, גאוגרפיה, תנ"ך ועוד מקצועות. הונהגו עונשים בבית הספר שלי. העונשים שהיו הם לקבל מכות באצבעות עם סרגל או לעמוד בפינה. הייתה תלבושת אחידה. היה לנו גם טיול פעם בשנה. לא היה מסיבות כיתה, זו הייתה תקופה צנועה הרבה יותר מהיום.  אני זוכר את המורה אילוז, הוא היה מורה רע. אהבתי את שיעורי ציור ומלאכה ולא אהבתי חשבון. היו לנו כמובן תעודות וציונים. 

שירות צבאי ועיסוק

התגייסתי לצה"ל בשנת 1968, גוייסתי לחיל החימוש. שירתי כחשמלאי רכב. במלחמת יום כיפור תיקנתי את הנגמ"ש של אריאל שרון, הייתה לו תקלה ותיקנתי אותה. בצבא היה לי חברים, אך עם חלוף השנים לא שמרנו על קשר. האוכל בצבא היה סביר.. חוויית השירות שלי הייתה מעניינת. 

בעיסוקי המקצועי הייתי עצמאי, היה לי מוסך  ברמלה ואחר כך בירושלים. רציתי לעבוד במקום עבודה זה מכיוון שזה המקצוע שלמדתי. במסגרת עבודתי תחת אחריותי היה לתקן מכוניות ולמכור מכוניות. 

 נישואים והקמת משפחה

הכרתי את סבתא במסיבה ברמלה. התחתנו בשנת 1974, אני הייתי בן 24 וסבתא בת 18. החתונה הייתה באולמי הוד ברמלה. הייתי בן 25 וסבתא בת 19. יש לנו חמישה ילדים, יש לי אחד עשר נכדים. פעם בשבוע ומדי פעם באמצע השבוע אני אוהב לראות עם הנכדים סרט. 

בין האירועים המשפחתיים שהיו לנו, אני זוכר במיוחד את החתונה של הבן שלי, כי כל המשפחה הייתה שם והיה שמח וכיף. אמנם כל חתונה היא מיוחדת, אבל זה היה אירוע מרגש במיוחד, החתונה נדחתה כמה פעמים בגלל הקורונה, והייתה עגמת נפש מדחיית החגיגה, אבל בסוף חגגנו עם כל האורחים והמשפחה והיה מאוד מאוד שמח. 

סבא כיום ותקופת הקורונה

היום אני בפנסיה, אני מסדר דברים בבית ובגינה. רוב היום אני בבית. התחביב שלי הוא לראות סרטים. החלום שלי הוא שכל בני המשפחה יהיו  בריאים. בתקופת הקורונה נדבקתי וחליתי, לקראת סוף הסגרים. זה התבטא אצלי במצב קל מאוד ועברתי את זה מהר. 

מסר לעתיד

חשוב וכדאי להיות אדם טוב, לעזור לזולת ולא לריב עם אחרים.

הזוית האישית

אליאב הנכד המתעד: היה לי כיף לעשות יחד עם סבא את תכנית הקשר הרב דורי, למדתי דברים חדשים על סבא שלי ואני שמח שתיעדנו את סיפורו במאגר המורשת של התכנית.