מאגר סיפורי מורשת

שמי אברהם (אבי) כהן, אני קרוי על שם סבי מצד אבא שלי, שלא זכיתי להכירו כי הוא נפטר בדרכם לארץ. נולדתי בתאריך 30.9.1952 בגדרה, ישראל. אני נשוי לשושנה, יש לנו שלושה ילדים.

אבא שלי, ציון ז"ל, נולד באפגניסטן בשנת 1925, ואימא שלי יהודית נולדה באירן בשנת 1933. ההורים שלי עלו לארץ בשנת 1951, הכירו בארץ והתחתנו. לאחר כמה חודשים ונולדו להם ארבעה ילדים: אברהם (אבי), אני הבן הבכור, נולדתי בשנת 1952. נשוי לשושנה ויש לנו שלושה ילדים, שבעה נכדים ואנחנו גרים בראשון לציון. יצחק, הבן השני, נולד בשנת 1954. נשוי למרים, להם שלושה ילדים, יש להם ארבע נכדות והם גרים בראשון לציון. אסתר הבת השלישית נולדה בשנת 1958. נשואה ליונתן, להם שתי בנות והם גרים ברמת גן. יעקב בן הזקונים נולד בשנת 1962. נשוי לעופרה, להם שלושה ילדים והם גרים בפרדס חנה-כרכור.

פה אני אספר את סיפור העלייה לארץ ישראל לפי יהודית כהן (סבתא רבתא), אימא של סבא אבי. היא סיפרה לנו באחד מהביקורים שהיינו אצלה (סבא ציון נפטר כשהייתי בן שמונה חודשים, כך שלא שמעתי את סיפור העלייה שלו):

"בשנת 1951 התחיל חוסר יציבות מסוים בפרס (איראן) והיה חשש ממשי לפריצת גל של מעשי אנטישמיות. הרבה יהודים הגיעו למחנות העלייה שהיו, הסוכנות היהודית הקימה מחנות כאלו באופן זמני כדי שיקלטו יהודים מפרס ומארצות אחרות שהיו שכנות לה. היהודים שהיו במחנות חיכו לתורם לעלות על מטוסים ששכרה הסוכנות כדי להביא אותם למדינת ישראל שהייתה צעירה באותה תקופה, כי היא הוקמה בשנת 1948.

התקופה במהלכה חיכו במחנות האוהלים הייתה ארוכה וקשה, התנאים בהם חיו המשפחות עם הילדים שביקשו לעלות לארץ היו קשים מאוד. השייח' הפרסי היה טוב ליהודים והוא שמר עליהם, סייע, עזר והתאמץ מאוד בלהעלות את היהודים לארץ ישראל, וסבתא אמרה שיש לזכור שבפרס כבר היה אווירה עוינת ולא נעימה.

אבא של יהודית (סבתא רבתא) היה אדם שיש לו כסף ויכל להרשות לעצמו להוציא הרבה כסף כדי לזרז את תהליך יציאת המשפחה מהבית למטוס, מבלי שיצטרכו להמתין לתורם. כך הוא עקף את הישיבה במחנות האוהלים בתנאים הקשים שם ומנע סבל רב מעצמו וממשפחתו. בבוקר אחד יצאו המשפחה של סבתא יהודית מהבית שלהם ולקחו אותם ישר למטוס שהטיס אותם לארץ ישראל. הם נחתו בשדה התעופה בלוד ושם חיכו מעט זמן והסיעו אותם ל"מעברת גדרה".

ילדותי

אני, סבא אבי, גדלתי בעיר גדרה, זה ישוב ליד רחובות. למדתי בבית ספר יסודי בשם פינס ועוד שנתיים בבית ספר מקצועי בגדרה.

כשהייתי ילד, שיחקתי עם ילדי השכונה וילדי בית הספר, היינו נפגשים ומשחקים במשחקי רחוב וחצר. שיחקנו במשחקי כדורגל, כדור-יד, כדורסל, תופסת ומחבואים. היינו בונים לבד משחקים שהיו מפסולת של רהיטים ובגדים וכל מיני דברים כאלה. לא היה לנו את מה שיש לכם היום – מחשבים, טלפונים, טלוויזיה וצעצועים. היה לנו מעט מאוד, לא כמו שיש היום בשפע. היה לנו בבית רדיו שהיינו שומעים בו לפעמים תוכניות שהיו מעניינות. באותה תקופה גם לא היו כל כך הרבה תוכניות כמו שיש היום.

שיחקתי גם עם החברים בשכונה וגם עם החברים בבית הספר, היינו מתערבבים כולם ביחד כי החברים מהשכונה למדו איתי בבית הספר, כך שהיינו כל הזמן ביחד. היינו נפגשים ומשחקים המון ביחד. היה מאוד כיף, חבל שאין לכם את זה היום.

בנעוריי הייתי בתנועת הנוער "מכבי", ואני זוכר שבגיל בערך 17 – 18 עברנו דירה לעיר בת-ים. עברנו עקב מעבר כל משפחתה של אמי (סבתא רבתא יהודית), ושם המשכתי ללמוד בבית ספר התיכון.

התגייסתי לצבא בגיל 18 ושובצתי ביחידה של חיל האוויר שנתנה שירות תחזוקה ליחידות ולאנשי מילואים. קרוב לסוף השרות הצבאי, פרצה מלחמת יום כיפור ונשארתי לשרת עוד חצי שנה, שהייתה תקופה קשה ולא נעימה בחיים.

הכרות, נישואים ובניית משפחה

את סבתא הכרתי דרך מדור התכתבות שהיה נהוג בימים האלה. לא היו טלפונים אז היינו שולחים אחד לשניים מכתבים וכך תקשרנו.

סבתא נולדה בתאריך 19.9.1954. הבאנו יחד ילדים לעולם: חגית בתי הבכורה נולדה בתאריך 1.10.1976, התחתנה עם אריק (אהרון) פוגל בתאריך 14.2.2010 ויש להם ארבעה ילדים: כפיר, מאור-ישראל, נועה ויונתן, הם גרים בראשון לציון. ליאור (אבא שלך) נולד בתאריך 2.7.1981, התחתן עם קרן (אור) בתאריך 9.9.2008. אתה יודע שאימא שלך – לפני שהיא התחתנה עם אבא שלך – שם המשפחה שלה היה גם כהן, אז היא נשארה כהן גם אחרי שהתחתנה. יש להם שלושה ילדים: אוראל שזה אתה, הנכד הבכור שלי, אוריה ואדל-אור, ואתם גרים במעלה אדומים. הילה בתי הקטנה נולדה בתאריך 22.10.1988, התחתנה עם יובל גרט בתאריך 3.3.2015 ויש להם שני ילדים: אופיר ואלמוג, הם גרים בבאר יעקב.

אנחנו חוגגים יחד במשפחה ימי הולדת, מדי פעם נפגשים בחגים, ואנחנו באים אליכם וגם אתם באים אלינו בימים רגילים, אנחנו תמיד שמחים לראות אתכם.

יציאה לגמלאות וחוויותיי היום

יצאתי לגמלאות בגיל 67, אני עובד מעט פה ושם אצל לקוחות מהעבר, אני מתקן להם דברים ועושה עבודות כאלה. אני קורא הרבה ומנסה לטייל בעיקר בארץ, בעניין הקריאה – למדתי ממנה הרבה מאוד, כי גם לא היה קיים משהו אחר.

מסר לדור הצעיר

אני יכול להגיד לך שמה שחשוב מבחינתי והמסר שאני רוצה להעביר לך, הוא שצריך לקרוא הרבה ולהבין את הנקרא. לא להתבטל, לעסוק בדברים אהובים עלינו ולהשכיל בכדי להצליח בחיים ולהגיע לעצמאות במהירות, שזה מאוד חשוב ויעזור לך בחיים המון.

קובץ התיעוד המלא:

הזוית האישית

אוראל הנכד המתעד: מאוד נהניתי לעבוד עם סבא שלי, למדתי המון מהעבר שלו, מהחוויות, וגיליתי עליו דברים חדשים. לדוגמא: כשהוא היה קטן, הוא היה בונה משחקים מפסולת של רהיטים ובגדים ישנים ולא היה לו את השפע והטכנולוגיה שיש היום. אני גאה בסבא שלי על כל מה שהוא עבר בילדותו, הוא סבא מעורר השראה.

סבא אבי: הנכד שלי הוא ילד עם המון ערכים, מכבד וטוב לב ואני גאה בו מאוד על מי שהוא.