מאגר סיפורי מורשת

שמי אביגדור סרברניק, אני משתתף השנה בתכנית הקשר הרב דורי יחד עם נכדי, איתן סבר. במסגרת התכנית אנו מעלים סיפור מחיי למאגר המורשת של התכנית. סיפורי עוסק בהשתתפותי במלחמות ישראל לאורך השנים.

כשהייתי בגיל חמש פרצה מלחמת סיני (1956). אני זוכר כילד שאבא שלי גוייס לצבא. אני, אחי ואמי נשארנו בבית, היינו יורדים למקלט בזמן אזעקות. אני זוכר איך היינו לבושים בפיג'מות ושמיכות והיינו יושבים במקלט וממתינים עד להוראה לחזור לבתים. את החלונות בבתים היו מכסים בדפי בריסטול שחורים כדי שלא יראו את האור מתוך הבתים.

בשנת 1967 הייתי תלמיד בכיתה י בגימנסיה הרצליה. הייתי הולך ברגל לבית הספר, חוצה את כיכר המדינה ואת הגבעות מסביב לכיכר. בבוקר בשעה שמונה עמדנו למסדר כל תלמידי בית הספר. היינו מקבלים הודעות מההנהלה והיינו עושים התעמלות בוקר. לאחר מכן חזרנו לכיתה ולמדנו כרגיל.

בחודש מאי 1967, מצרים, סוריה וירדן איימו על מדינת ישראל במלחמה. מדינת ישראל לא הייתה מוכנה למלחמה מצד שלוש מדינות אויב והעיר תל אביב לא הייתה מוכנה מבחינת הגנה אזרחית. לא היו מקלטים בבתים ולא היו מקלטים ציבוריים. מכיוון שלא היו אמצעי ההגנה האלו, החליטו בעיריית תל אביב להכין אזורים מוגנים ולשם כך גוייסנו התלמידים לבנות מקומות מוגנים בעזרת שקי חול. קיבלנו שקים מבד יוטה והיינו ממלאים אותם בחול ונעזרים במעדרים כדי להרים את החול לתוך השקים.

בשישי ביוני 1967 בשעה חמישה לשמונה בבוקר, בעת ששהיתי בבית הספר, נשמעה אזעקה וכל התלמידים התפנו למקלטים בבית הספר. אחרי מספר דקות הייתה אזעקה שוב כדי לצאת מהמקלטים והמשכנו ללמוד. באות יום לקראת שעות הצהרים יצאו העיתונים במהדורות מיוחדות על התקפת חיל האוויר על שדות התעופה במצרים ועל ההישגים של החיל בהשמדת חיל האוויר המצרי. השתחררנו הביתה מוקדם וכל אחד חזר לביתו. כולנו היינו דבוקים לרדיו (לא הייתה טלוויזיה אז בישראל) והקשבנו בשקיקה להודעות ולתיאורים מצד העיתונאים ברדיו. גם העיתונות המודפסת יצאה במהדורות מיוחדות והעבירו תמונות על ההישגים של צה"ל.

בעקבות מלחמת ששת הימים שטחים נרחבים ביהודה ושומרון ובירושלים נפתחו בפני אזרחי המדינה לביקורים וסיורים. משפחתנו, כמו כל תושבי המדינה, נסעו לבקר בעיר העתיקה בירושלים, בית לחם בשומרון ואף בעזה.

בשנת 1973 הייתי סטודנט לרפואה במסגרת העתודה האקדמית של צה"ל. ביום כיפור 1973 פרצה מלחמת יום הכיפורים. במוצאי יום הכיפור גוייסו העתודאים, כאשר תלמידי הרפואה שעברו קורס חובשים הופנו למסלול של חיל הרפואה.

לאחר מספר ימים הצטרפתי לפלוגה שהוקמה תוך כדי המלחמה, והורכבה מישראלים שחזרו מחו"ל, נשלחנו לסיני. בסיני, תחת הפגזות מצריות, צה"ל תכנן את חציית תעלת סואץ והפלוגה שלנו הצטרפה לכוחות. היינו בכוחות הראשוניים שחצו את התעלה. הגענו לאזור תעלת המים המתוקים, שם שהינו במשך כחצי שנה, עד הסכם שביתת הנשק בין ישראל למצרים, אז חזרתי מיד ללימודים באוניברסיטה.

המלחמה הבאה שבה השתתפתי הייתה מלחמת לבנון הראשונה. במלחמה זו שימשתי כרופא במרכז רפואי של צה"ל בדרום לבנון. הגעתי בין השאר לביירות ולאחר מספר שבועות חזרתי להמשך השירות במרכז הארץ.

סבא בנמל ביירות (מתוך ידיעה בעיתון, צילם: ראובן קסטרו)

בשנת 1990 שלחה עיראק טילים על מדינת ישראל אך בעיקר על תל אביב. בתקופה זו עבדתי בבית החולים איכילוב כחלק מהצוות הרפואי שטיפל בנפגעי הטילים.

הזוית האישית

איתן הנכד המתעד: אני למדתי על סבא שלי הרבה במסגרת תכנית הקשר הרב דורי, והוא למד עליי הרבה. אני מקווה שהוא נהנה, אני נהניתי.