מאגר סיפורי מורשת

שמי גיא, אני משתתף השנה בתכנית הקשר הרב דורי, במסגרתה אני מתעד יחד עם סבא שלי, אהרון, את סיפור חייו של סבא רבא שלי, שמואל אדלשטיין ז"ל.

סבא שמואל נולד בשנת 1921 בפולין. הוא היה אחד מבין שמונה אחים, בניהם של אסתר ואהרון אדלשטיין. משפחת אדלשטיין התגוררה בעיר פולאווי שבפולין. משפחתו של סבא רבא שלי נרצחה כולה בשואה ושמואל היה הניצול היחיד של משפחתו. בסיום המלחמה עלה ארצה באוניית מעפילים, הכיר את אשתו רגינה, יחד הם קנו את ביתם הראשון בנתניה. לסבא שמואל נולדו שני ילדים: אסתר וסבא שלי, שמו אהרון. שמואל עסק בבנייה, בנה את העיר נתניה, ולימים אף קיבל את אות יקיר העיר והיה שנים רבות חבר מועצה בנתניה. בשנת 2010 נפטר, היה בן 89 במותו.

משפחת אדלשטיין התגוררה בפולאווי בבית קטן, אמו של שמואל טיפלה בשמונת הילדים ויחד איתם בבית התגוררה גם הסבתא חנה והדודה זלטה. משפחת אדלשטיין הייתה משפחה חרדית. הייתה להם מכולת קטנה והילדים למדו כולם אצל הרבי. בפולאווי חיו כ-4500 יהודים. בראשון לספטמבר 1939, כשפרצה מלחמת העולם השנייה, העיר פולאווי עלתה בלהבות, משפחת אדלשטיין עוזבת במהירות את העיר מבלי שהספיקו לקחת איתם דבר, הם העמיסו את הילדים הקטנים בעגלה וברחו למשפחה בעיירה קורוב. שמואל למד מהר להתחמק מהגרמנים ולחפש אוכל למשפחתו עד שכל היהודים הצטוו להתאסף בכיכר העיר ולהתכונן לגירוש. משפחת אדלשטיין ברחה לעיירה בשם קזימיז ושם בחדר אחד התגוררו. שמואל יצא מדי יום לחפש אוכל למשפחתו וכנער ראה מראות קשים של גרמנים מכים והורגים יהודים. אחותו שרה נהרגה ממכה שקיבלה מנשק של חייל גרמני. הגרמנים העבירו את שמואל ואביו למחנות העבודה ואת אמו ואחיותיו שלחו למחנה ההשמדה סוביבור. שמואל מצליח לשרוד את השואה, הוא עבר ממחנה אחד לשני, הורעב כמעט עד מוות, הוכה, עונה, אך הצליח לשרוד את התופת. בשנת 1945 שמואל הבין שהשחרור מתקרב, שמואל מגיע למינכן ומבין שהמלחמה הסתיימה והאמריקאים מצליחים להביא לשחרורם מהמחנות.

שמואל נשאר יחיד, כל משפחתו נרצחה בשואה רק בגלל שהיו יהודים. שמואל עלה על רכבת במינכן בשנת 1946 ונוסע לאיטליה עם "הנוער חלוצים" בדרכם לעלות לארץ ישראל. התחנה הראשונה של שמואל הייתה באיטליה, שם הכיר את רגינה אשר איתה התחתן. מאיטליה הגיע באונייה קטנה בשם "שבתאי לוזינסקי" עד לחיפה, אך כשהגיעו לחופי חיפה נתקלו בבריטים שגירשו אותם לקפריסין. שם בקפריסין נולדה אסתר, בתו הבכורה, ובשנת 1947 הם נכנסים לישראל למחנה עולים ברעננה. אחרי שלושה ימים הם עוברים לנתניה ובשנת 1950 נולד בנם השני אהרון שהוא הסבא שלי.

החיים בנתניה היו קשים, סבא רבא קיבל דירת חדר אחד עם שירותים ומטבח משותפים למשפחה נוספת. הם ישנו על מיטות ברזל, סבא רבא עבד בקטיף ולאחר מכן עבד בבניין. סבא רבא היה חופשי ומאושר בארץ ישראל ולמרות שחבלי הקליטה היו קשים הם היו משפחה מאושרת, סבא רבא התקדם בתחום הבנייה והפך להיות מנהל עבודה וכעבור כמה שנים היה המזכיר של ארגון בוני הארץ, סולל בונה. סבא רבא למד כלכלה באוניברסיטת תל אביב והיה פעיל מאוד בהסתדרות ובחיים הציבוריים. בשנת 1988 אשתו רגינה נפטרה וסבא המשיך לגדל את שני הילדים לבדו, הוא עסק בפעילות ציבורית בנתניה. היה חבר מועצה במשך עשר שנים ובשנת 1992 זכה "באות יקיר ההסתדרות בנתניה" ובשנת 1995 קיבל את אות "יקיר העיר נתניה" כהוקרה על פעילותו הציבורית.

כיום בנו של שמואל אדלשטיין, הסבא שלי אהרון אדלשטיין, בן 70 מתגורר עדיין בנתניה. לסבא אהרון חמישה ילדים: מירי, טלי, דנה, עידו ויוספה הם חמשת ילדיו, נכדיו של שמואל אדלשטיין. מורשת משפחת אדלשטיין שנרצחה בשואה מסופרת עד היום מדור לדור והנכדים של סבא אהרון מכירים את סיפור הגבורה של שמואל ומשפחתו וגאים מאוד בסבא רבא שלנו. אימא שלי, טלי, נכדתו של שמואל, גם היא כמו סבא רבא הפכה להיות חברת מועצה והיא ממשיכה את דרכו הציבורית של שמואל ז"ל.

הזוית האישית

גיא הנכד המתעד: התרגשתי מאוד לעשות את התיעוד על חייו של סבא רבא שלי שמואל אדלשטיין עליו שמעתי הרבה כשהייתי ילד. בזכות התכנית קראתי את הספר ששמואל כתב: "נשארתי יחיד" והיה לי את הכבוד לקרוא לסיפור הזה באותו השם של הספר שכתב שמואל אדלשטיין ובו הוא מספר את סיפור חייו, סיפור ההישרדות והתקומה שלו כניצול היחיד ממשפחת אדלשטיין הגדולה שכולה נרצחה בשואה. התכנית לימדה אותי הרבה על ההיסטוריה של משפחתי מצד אימא שלי ואני גאה להיות הנכד של סבא אהרון, שהוא בנו של שמואל אדלשטיין הגיבור ז"ל.