מאגר סיפורי מורשת

שמי אליעזר בן שלום, נולדתי בתאריך 9 ביולי 1947 בפתח תקווה. שמי ניתן לי על שם דודי אליעזר קשאני, לוחם מחתרת האצ"ל שנתפס על ידי הבריטים, ונתלה על ידיהם בכלא עכו באותה השנה בה נולדתי. אמי נולדה בירושלים בשנת 1916 ומשפחתה עברה לגור בפתח תקווה שנתיים לאחר מכן. אבי נולד באיראן בשנת 1918 ועלה לארץ בשנת 1934. את דרכו לארץ עשה במסע מפרך של כשלושה חודשים, ברגל, בגניבת גבולות עד שהגיע לארץ, ונעצר כתושב בלתי חוקי על ידי המשטרה הבריטית. הוא ישב בבית סוהר במשך שלושה חודשים במגרש הרוסים בירושלים, ולאחר מכן בכלא עכו.

אני מתגאה בסיפורו של דודי אליעזר קשאני (שעל שמו אני קרוי). הוא נולד בפתח תקווה ב-18 במרץ 1923, והיה לוחם מחתרת האצ"ל. בזמן שירותו במחתרת, ב-29 בדצמבר 1946 הוא יצא עם ארבעה מעמיתיו – מרדכי אלקחי, יחיאל דרזנר, חיים גולובסקי, ואברהם מזרחי – לפעולה כחלק מ"ליל ההלקאות", שם הולקו חיילים בריטיים כפעולת תגמול. עקב פעולתם, ב-10 בפברואר נערך המשפט שעסק בפעילותם של אותם לוחמי אצ"ל, ביניהם דודי אליעזר קשאני, שם ארבעה מהם נידונו לעונש מוות בכלא עכו. ב-15 באפריל 1947, יום לפני הוצאתם להורג של לוחמי האצ"ל, נפגש דודי עם אמו, וב-16 באפריל הוצאו להורג ארבעת לוחמי האצ"ל בתלייה, שלושה חודשים לפני הולדתי. בעודו במעצר בעכו, דודי שלח מכתב הביתה וביקש שבתו של אחיו תקרא 'תקווה' על שם תקוותו להשתחרר מהכלא הבריטי, ואכן נולדה לאחיו בת בשם תקווה.

נולדתי בפתח תקווה ברחוב רמב"ם. למדתי בבית הספר עין גנים עד סיום כיתה ד', ולאחר מכן מכיתה ה'-ח' למדתי בבית הספר ע"ש א.ד. גורדון ברחוב וולפסון בפתח תקווה. אני וחבריי היינו משחקים במשחקי רחוב שונים, כגון מחניים, כדור בסיס, סטנגה וכדורגל שכונתי.

בכיתה ט' למדתי כשנה בבית ספר מקצועי, ולאחר מכן התחלתי לעבוד כמתלמד במוסך למכונאות רכב, ועבדתי שם כשלוש שנים במוסך אגד לתיקון אוטובוסים.

בשנת 1965 התגייסתי לצה"ל ושירתי כשלוש שנים בחיל החימוש. סיימתי את שירותי הצבאי, שם גם הכרתי את אשתי ירדנה עליה השלום, בדרגת רב סמל.

כאמור, המקצוע המקורי בו עסקתי היה מכונאות רכב ותיקון אוטובוסים, ולאחר שהשתחררתי מצה"ל נכנסתי לענף הבנייה בתחום קידוחי יסודות לבניין וכל הקשור בזה. אני עוסק בעבודה זו עד היום. כפי שצויין, הכרתי את אשתי ירדנה במהלך שירותי הצבאי, ונישאנו בשנת 1970. נולדו לנו ארבעה בנים. התחביבים שלי הם אהבת המשפחה. יצאתי לגמלאות ועודיני ממשיך לעסוק בעבודתי הרגילה.

המסר שלי לדור הצעיר הוא שימשיך לאהוב את המדינה, שיעשה את מיטבו לחיזוק המולדת ושיישאר נאמן לה.

מימין: סבא אליעזר בעבודה, 2002, משמאל: סבא אליעזר, 2023

הזוית האישית

עומר הנכד המתעד: בחרתי לתעד את הסיפור של סבא שלי משום שאני מרגיש שהוא אדם שמאוד קרוב אלי במשפחה ואני נהנה לדבר איתו, לצחוק איתו, ומדי פעם אני גם לומד ממנו דבר או שניים. במהלך התיעוד למדתי על חייו של סבא שלי, בעיקר על ילדותו ושירותו בצבא. אני מרגיש שהתכנית תרמה לי בכך שהיא הוסיפה לי מידע שלא בהכרח ידעתי על החיים של סבא שלי ואני חושב שזה חשוב לדעת פרטים וסיפורים על החיים של הדורות הקודמים אותנו, וזאת בכדי לחזק את הקשרים המשפחתיים שלנו שמתגלגלים אחורה לדורות הקודמים.