מאגר סיפורי מורשת

בחרתי לראיין את סבתי, דליה חביה (שם נעורים ענתבי), שנולדה בשנת 1947 בחיפה, בתם של צביה וחיים.

אמה, צביה, עלתה לישראל בגיל צעיר מהעיר חלב שבסוריה בדרך לא חוקית ואביה, חיים, נולד בטורקיה, גדל בסוריה ועלה גם הוא לישראל בדרך לא חוקית. חיים היה חבר בעלייה ב', נסע לחוץ לארץ עם דרכונים מזויפים בשמות ערביים בדויים ועזר להבריח יהודים אל ישראל.

צביה הייתה תופרת מוכשרת ותפרה לאנשים מהחברה הגבוהה. סבתי מספרת בהערכה רבה כי אם אמה הייתה חיה כיום בתקופה זו "הייתה נעשית למעצבת אופנה מפורסמת". אמה תפרה למשפחתה את כל בגדיהם ואת שמלות החופה שלה ושל אחותה. סבתי בנוסף מספרת כי צביה הייתה אומרת ללקוחותיה לקנות את הבדים והמוצרים להכנת הבגדים בחנויות הכי יקרות וטובות בחיפה וביקשה מהם להגיד למוכרי החנות או בעליהם כי "התופרת הבלונדינית עם העיניים הכחולות שלחה אתכם". היה לה ראש ממולח לעסקים, היא הייתה מגיעה לאותן חנויות ואומרת שהיא שלחה לשם את לקוחותיה, על כך הייתה מקבלת בתמורה עמלה שלא הייתה כסף, אלא בדים, כפתורים ומוצרים נוספים שבאמצעותם יצרה בגדים משובחים לסבתי, אחותה ואחיה בעלות פחות גבוהה מאיכותם.

סבתי מספרת כי היא זוכרת את ילדותה לטובה. היא נהגה לשחק במשחקים כגון עמודו ותופסת עם חבריה לשכונה ונהנתה להשתובב עם אחיה ואחיותיה אשר אליהם הייתה קרובה עד מאוד.

את סבי, שלמה חביה הכירה מהיותו חברו של אחיה הגדול באותה תקופה. שלמה היה בא לביתם כמעט בכל יום שישי וכן היה כאשר נפרדה סבתי מבן זוגה והחליטה להישאר בבית באותו שישי. שלמה היה בביתם לפני צאתו עם אחיה לבילוי ושאל אותו מדוע דליה נשארת בבית ולא יוצאת. אחיה אמר לו שזה מכיוון שהיא נפרדה מחבר שלה. שלמה הציע לקחת אותה איתם, אך אחיה אמר: "מה פתאום אני אקח את אחותי הקטנה?!" . לאחר מכן שלמה התקשר אליה בטלפון קווי ושאל אותה אם היא רוצה לצאת. סבתי מיד הסכימה וירדה למטה במהירות לפגוש אותו. סבתי מספרת כי סבי היה "הכי חתיך בחיפה".

סבתי היא אישה מאוד חברותית, חכמה, מצחיקה ומעניינת. תחביב גדול שלה הוא לבשל, בעיקר מתכונים מסורתיים מהעדה הסורית אשר למדה מאמה. נוסף לכך היא נהנית לצייר, לטייל ולבלות עם משפחתה.

אני אוהבת לבלות עם סבתא. תמונה זו צילמתי במהלך טיול לחרמון. אני ואבי הפתענו את סבא וסבתא אשר לא ראו שלג לפני כן, הם התלהבו עד מאוד וכולנו נהנינו רבות. שתינו יחד שוקו חם וחווינו יום מהנה שלא אשכח.

סבתא בחרמון

מסר שסבתי רוצה להעביר לדור הצעיר הוא לכבד את ההורים ואת בן/בת הזוג. היא טוענת כי כבוד הדדי הוא מוטיב חשוב אשר מוביל לקשר טוב שנמשך לחיים טובים ומאושרים. היא מוסיפה שיש לשמור אחד על השני, להקשיב אחד לשני ולהקשיב לילדים. סבתא אומרת שהיא לומדת כל החיים. סבי מוסיף גם כן מסר לחיים :"כל יום שעובר אינו חוזר". לטוב ולרע, לנסות להנות מכל יום ולמצות אותו, אך אם יש יום רע לדעת שהוא לא יחזור אך ניתן  ללמוד ממנו.

הזוית האישית

דנה הנכדת המתעדת: במהלך התכנית נהניתי רבות, היה מרתק לשמוע את סיפוריה של סבתי ולשוחח איתה על חייה. בשיחתנו, עלו סיפורים נוספים אשר לא נכללו בתוצר הסופי אך העשירו אותי ועניינו אותי עד מאוד. בעקבות ההשתתפות בתכנית הקשר הרב דורי, למדתי על התקופה והמציאות בה חיה סבתי ורכשתי מיומנות של כתיבת סיפור מתוך ראיון.