מאגר סיפורי מורשת

שמי יהודה אברמוביץ, נולדתי להורים ילידי פולין אשר חיו בפולין בתנאי רווחה עד לפרוץ המלחמה. אבי היה בן בכור למשפחה דתית ואמי חיה בסביבה של נוצרים. הם היו המשפחה היחידה שהייתה יהודית. המשפחה של אבי עסקו בעסקיי הבשר, הייתה להם רשת של חנויות בשר. לאבי הייתה משפחה שכללה אישה ושני ילדים קטנים: בן ובת. בפרוץ המלחמה האישה והילדים נספו ואבי העביר את שנות המלחמה ללא אישה וילדים. אמי הייתה צעירה כשפרצה המלחמה, עבדה במחנות הכפייה של הנאצים. בהמשך המלחמה היא חלתה מאוד אבל הצליחה לשרוד ולהחלים מהמחלות.

לאחר המלחמה הוריי נפגשו והתחתנו ולאחר מכן הביאו ילד לעולם ושמו דויד, הילד נולד על אדמת גרמניה. לאחר כשנתיים הם החליטו שהם רוצים לעלות לארץ ישראל. כשהגיעו לארץ ישראל לאחר מסע ארוך על אונייה הם הופנו למעברת "פרדס חנה". שם במעברה שררו תנאי מחיה קשים. באוהל אחד שיכנו מספר משפחות עם ילדיהן. לאחר תקופה מסוימת במעברה הוריי עברו למושב עין עירון שליד פרדס חנה וזאת לבקשת אבי שרצה מאד לעבוד את האדמה ולעסוק בחקלאות.

בשנת 1951 נולדתי במושב עין עירון. הילדות שלי לא הייתה קלה, גדלתי בבית להורים ניצולי שואה והיה עלי להתמודד עם ההתנהגויות ומצבי הרוח המשתנים. היות והוריי עסקו בחקלאות ובמשק החי שכלל רפת, אני זוכר את עצמי לפני יציאתי לבית הספר, הייתי צריך לחלוב את הפרות באופן ידני, זה אומר שהייתי צריך להיכנס מתחת לפרה עם דלי ביד ולחלוב אותה. לא פעם קרה שלאחר שסיימתי את החליבה הפרה בעטה בדלי החלב ושפכה אותו. לאחר שסיימתי את החליבה התקלחתי והלכתי לבית הספר. בית הספר היה מרוחק מביתי ונסעתי אליו בהסעות תלמידים. זה אומר שאם איחרתי להסעות הייתי צריך לצעוד לכיוון בית הספר.

לצבא התגייסתי בשנת 1969 לנחל המוצנח. לאחר הטירונות עברתי קורס צניחה ויצאתי להקמת יישובים בבקעת הירדן ורמת הגולן. בישובים אלה היינו צריכים לעבוד ולהקים אותם מהיסוד. גם את המבנים וגם את תשתית החקלאות שלא הייתה מודרנית כמו היום. עבדנו קשה מאד בשמש הקופחת ובגשמים העזים ולא נשברנו. כל מה שספגנו במשך שנות ילדותנו שלא היו קלות ובתנאים קשים מאלו ששוררים היום. לאחר שהשתחררתי מהשירות הצבאי יצאתי ללמוד חינוך והדרכת נוער.

בשנת 1973 פרצה מלחמת יום הכיפורים. המלחמה פרצה בצוהרי יום הכיפורים וזה היה מזל גדול ולטובתנו כיוון שכל החיילים שהו בביתם בעקבות הצום. אני יצאתי מביתי למלחמה לבוש בבגדים קצרים ונעול בכפכפים עד שמצאתי משאית שלל סורית מלאה באספקה של ביגוד והנעלה. כך המשכתי להילחם ברמת הגולן עד שנתבקשתי לעבור ולהילחם בחזית הדרומית עם גבול מצרים. לאחר 9 חודשים השתחררתי מהמלחמה וסיימתי את לימודיי.

לאחר שסיימתי את הלימודים עבדתי בחינוך מיוחד במוסדות נוער קשה ועבריין במשרד העבודה והרווחה. בתקופה זו הוכשרתי גם כחובש וכנהג אמבולנס במד"א. בשנת 1979 התחלתי לעבוד במשרד הביטחון עד לפרישתי לגמלאות. לאחר פרישתי מהעבודה הוכשרתי כמדריך טיולים בחו"ל ועסקתי בטיולים בארץ. לאחר מכן, היות ואני לא בנוי ומסוגל להסתובב בחוסר מעש, הוכשרתי ועסקתי בתיווך. כיום אני אב לארבעה ילדים וסב לשמונה נכדים ועוד אחד בדרך.

הזוית האישית

מעיין והילה הנכדות: אנחנו מאחלות לסבא היקר שלנו הרבה בריאות ונחת אנחנו מרגישות שהתקרבנו מאוד לסבא במהלך התוכנית ומאחלות לו רק טוב.

סבא יהודה: אני מאחל לנכדותיי המון בריאות והצלחה בכל מעשי ידיהן, שתגדלנה להיות נשים טובות, חכמות אדיבות ואוהבות אדם, שכל הסובבים אותן ירבו נחת מהן.