מאגר סיפורי מורשת

סיפורו של משה מיודוסר

משה נולד בארגנטינה בעיר בואנוס איירס. משה מספר: "עבדתי בארגון דרום אמריקאי, במשרד הקליטה, תפקידי היה לקבל את העולים כשהם הגיעו ולעזור בקליטתם. כאשר עולה הגיע לארץ, ביום שלמחרת בשעה שמונה בבוקר הייתי בא לקחת את ה"עולה החדש", בשביל לעזור לו בכל הסידורים הבירוקרטיים. לסדר לו חשבון בנק, ביטוח לאומי וכמו כן קופת חולים וכד'. כל הסידורים כדי שיקבל את כל הזכויות  שיש ל"עולה חדש".

"יש עולים שהגיעו לארץ, ללא מזוודות, ללא כסף, בעצם באו בלי כלום. ארגנתי לאנשים כל מיני חפצים או דברים לבית ולמטבח, אחר כך הם התחילו ללמוד עברית ולחפש עבודה".

הרצון של משה לעזור לאנשים התחיל כבר בתקופת השואה. בכל פעם שראה אנשים במצוקה או בבעיה חיפש עבורם פתרונות. למשל  אם הייתה להם בעיה עם הכנות אוכל במטבח הוא מייד שלח מישהו לסדר הכל. כל העזרה ללא תמורה כספית. משה מספר: "הייתה משפחה דתיה והאשה רצתה לאפות לחם, התנור שלה לא עבד, שחתי מישהו לתקן את התנור.

הם היו בפלדות (שייך לסוכנות קליטה) ובשנת 1996 הם עברו לחברת מיגור ושמה הם קיבלו את כל העולים החדשים.משה קיבל את הדיפלומה, הוא שומר את הדיפלומה. עכשיו בגלל שיש הרבה דיפלומות שנשארו עדיין אצל משרד חווה. הוא היה בצה"ל שמונה עשרה שנה הוא עשה את השירות הצבאי שלוש שנים ואחר כך המשיך להתנדב. הוא קיבל שם פרס הוקרה על הצטיינותו, המפקד הזמין אותו לצריפין ואחר כך הוא העביר אותו לתל שומר.

משה המשיך לעזור, הוא כל הזמן הוא ערך ביקורים בבית של האנשים חולים. משה עורך ביקורים בכל עת ובכל שעה, הוא הולך מתי שהוא רוצה. הוא תמיד מצוייד עם כל הטפסים המתאימים לסיוע.  יש לו 8- 10 טפסים עם כל הפרטים של הבן אדם. משה נהג בנוסף לכך לבקר אנשים ניצולי שואה. הוא נהג לשבת עם האנשים מהשואה, הוא  נהג לבקר פעמים רבות במוזיאון יד ושם של השואה, שם בדק דברים וקשרים של אנשים ובני משפחות. ם.

השואה לשיטתו זה דבר קשה מאוד, רוב משפחתו לצערנו הרב נרצחה בשואה. הוא נולד בארגטינה, הוא היה גר בעיר בואנוס איירס, עיר בירה של ארגטינה. משה סיפר לי שבארגנטינה גרים 16 מיליון תושבים. הוא מספר שהיחס בין השכנים היה בסדר.

משה מספר שבתקופה שבה גר שם , בתקופה שלהם היו חצי מיליון יהודים והיום יש כ – 200 אלף יהודים בארגטינה,. פעם היו יודעים את השפה תוך 3 חודשים ולא היו צריכים ללכת לשום בבית ספר.

משה מספר שהוא קיבל תפקיד בשליחות בסוכנות היהודית. גם חבר שלו בא לשליחות הם היו שם שלוש שנים. משה יודע גם לדבר בצרפתית. הוא השתלב איתו טוב.

הוא מספר שקבל תעודה ציונית, כי הוא היה רב אומן באלקטרוניקה, אבל אסור לו לספר את כל מה שהוא עשה. יש עדיין דברים סודיים.

היום, אומר משה: "יש יותר עזרה הדדית בין האנשים, פעם לא היה איכפת מאף אחד, כל שבוע הם היו מקבלים עזרה, הוא בביטוח לאומי בארגון דרום אמריקאי. הנוער של הפעם היה טוב לעומת היום שהוא לא כל כך טוב.

היחס של האנשים היה שונה לחלוטין, אז , אומר משה , היו יותר מנומסים, למשל כאשר גבר פותח לאישה את הדלת של המעלית והוא מחכה לה. היום בארץ, אם מישהו יעשה זאת, יראו אותו בתור משוגע.

בשנות הפנסיה שלו, משה עשה הרבה שנים בבי סיטר. היום הבת שלו בת 39, הוא כבר לא מטפל בהם.

זכרונות ילדות מארגנטינה

משה נזכר בימי חייו בארגנטינה, הוא מספר שהיו להם חיים טובים. היו להם  בארגנטינה בתי מלון. בילדות החיים בארגטינה היו טובים, לא היה בעיות. הילדים היו מחונכים , כל מה שהיו אומרים ההורים לילדים הם היו עושים.

הוא היה משחק כאשר הוא היה קטן, בהרבה משחקים. הם נהגו לשחק במשחקים שענינים לרחוב. משה מספר שהוא היה צריך לעזור לאבא שלו. כבר בגיל 9 הוא היה הולך לעבוד אצל אבא שלו, בבתי המלון של המשפחה. כאשר הוא היה  עובד במלונות, הוא היה מכין שם את שיעורי הבית, בזמן שאבא שלו היה עובד ואחר כך הוא נתן לאבא שלו ללכת להפסקה.

בגיל 15 הוא השתתף במרתון הראשון שלו. מאז הוא השתתף בהרבה מרתונים, אפילו במרתון של 42 קילומטר בעיר הבירה, כשהוא היה אז בן 57. הוא היה גם מדריך לאיגרוף. הוא עדיין שומר את הרישיון והולך איתו לכל מקום.

בששה לספטמבר 1930 הוא היה בן שלוש וחצי זה היה בתקופת מהפכה, מהפכה שהייתה בצבא, נשיא החדש עשה מהפכה צבאית, בשנת 1936 היה בחירות עד 1943 ובשנת 1943 הייתה מהפכה עוד פעם, זה לא השפיע על האזרחים רק על הצבא. בשנת 1955 רצו לזרוק אותו לחוץ לארץ, המהפכה השנייה הייתה ב- 4 ליוני 1953,

בתקופה של פעם לא היה בקושי רדיו, למי שהיה רדיו זה היה אך ורק לעשירים, כמו כן בארץ לא היה רדיו.

הוא נותן הרצאות במועדון ריציאו, מועדון של דוברי ספרדית. יש לו אחים שנשארו בארגטינה ואחר כך כל המשפחה למעט האחים עלו לארץ. יש לו אח אחד ואחות אחת הוא הכי גדול, האח הוא הגדול יותר ואחר כך האחות שהיא הכי קטנה.

עד גיל שלושים וחמש הוא היה נוסע רק במונית או באוטובוס ולא היה לו אוטו. היהודים כל 20 שנה היו מקבלים את הכסף,

בס"ד יום רביעי כט בניסן תשע"ד 30.4.2014

 העשרה

בואנוס איירס: "בואנוס איירס (בספרדית: Buenos Aires או Ciudad Aut?noma de Buenos Aires) היא בירתה של ארגנטינה והעיר הגדולה ביותר בה. העיר היא חלק מהמטרופולין השני בגודלו בדרום אמריקה, גראן בואנוס איירס (בואנוס איירס רבתי). בואנוס איירס שוכנת לחופי האוקיינוס האטלנטי, ובתחומה נמצאים מסלולו ושפכו לאוקיינוס של נהר ריו דה לה פלטה. נמל העיר הוא מהגדולים בעולם, ומשרת גם את פרגו".

 בתכנית הקשר הרב דורי

תכנית הקשר הרב דורי, 2014מדריכה יישובית , ניצה דה פורטו